המלכודת הגברית: למה הניסיון להיות החזק והשותק מרסק את הנישואין מבפנים

זה מתחיל בסימן שאלה גדול. ג'ולייט נקוניאסואה אוסאי ורודה נקמדילים איבו, שתי חוקרות מאוניברסיטת דלתא שבניגריה, החליטו ב-2025 לעצור ולבחון מחדש את אחד המוסדות העתיקים ביותר בעולם: הנישואין. אבל הן לא רצו לשמוע שוב את הצד הנשי, שדובר בו רבות. הן ביקשו להפנות את הזרקור אל הדמות שליד, זו שלרוב שותקת, זו שנתפסת כסלע היציב – הגבר.

הנחת המוצא שלהן הייתה שהשקט הזה הוא לא בהכרח סימן לכוח. הן יצאו לבדוק מה קורה לגבר המודרני כשהוא נדרש לתמרן בין שני עולמות סותרים: מצד אחד, החינוך הישן והקשוח של "תהיה גבר, אל תבכה", ומצד שני, הציפייה החדשה להיות בן זוג רגיש ומכיל. על הרקע הזה נולד המחקר שלהן, שפורסם בכתב העת הבינלאומי למדעי החברה (FUDIJOSS), במטרה לקלף את המסכות ולהבין את החוויה הרגשית האמיתית של גברים נשואים .

כדי לקבל תשובות אמיתיות, החוקרות לא הסתפקו בתיאוריות. הן גייסו 100 גברים נשואים מאזורים שונים. היו שם הצעירים, בני 25 עד 30 (15% מהקבוצה), שרק התחילו ללמוד איך חיים בשניים. הקבוצה הגדולה ביותר הייתה של גברים בשיא המרוץ של החיים, בני 36 עד 40, שהיוו רבע מהנבדקים (25%). היו גם בני 31-35 (20%), ואפילו נציגות מכובדת לדור המבוגר והמנוסה יותר – בני 51 עד 60 תפסו נתח של 10%.

גם הניסיון הזוגי שלהם היה מגוון: מ"טירונים" עם ותק של שנתיים עד חמש שנים (28%), ועד ל"ותיקי קרבות" שנשואים מעל 16 שנה (15%). הרוב, אגב, היו בשלב הביניים היציב של 6 עד 10 שנות נישואין (35%).

חשוב להבין – החוקרות לא בדקו אוכלוסייה מוחלשת או חסרת השכלה. להפך. הנתונים הראו שרוב הגברים האלה היו משכילים מאוד: 35% החזיקו בתואר ראשון, ועוד 25% היו בעלי תארים מתקדמים. הם עבדו כשכירים (42%) או כעצמאיים (38%). על הנייר, אלו הגברים ש"עשו את זה". אבל השאלון שהם מילאו חשף תמונה אחרת לגמרי .

אוסאי ואיבו פיתחו כלי מדידה שנקרא MEEMS ("סולם החוויה הרגשית"), וביקשו מהגברים לדרג את התחושות שלהם מ-1 עד 4. התוצאות היו מטלטלות. הממוצע הכללי של "אתגרים רגשיים" עמד על 4.02. בסולם של 1 עד 4, ציון כזה הוא זעקה. הוא מספר שגברים לא סתם מתמודדים, הם נמצאים במצוקה מתמדת .

הנתון שהפתיע את החוקרות יותר מכל היה המקום הראשון ברשימת הקשיים. עם ציון ממוצע של 4.2, הגברים הצביעו על תפקיד "המפרנס" כמלכודת. הם דיווחו שהחובה הזו לפרנס ולהיות עמוד התווך הכלכלי, משאירה להם מעט מאוד מקום להיות בני אדם פגיעים ומרגישים. העבודה והקריירה הפכו לכלוב רגשי.

מיד אחריו, עם ציון 4.1, הגיע הלחץ להסתיר. הגברים הודו שהם משקיעים אנרגיה עצומה בלהיראות חזקים ולהסתיר את המאבקים הפנימיים שלהם. הם דיווחו גם על תחושת בדידות בתוך הנישואין (3.85) ועל קושי אמיתי לאזן בין התמיכה באשה לבין הצרכים של עצמם (4.01). התמונה שהצטיירה במחקר הייתה של גברים שחיים עם מסיכה כבדה על הפנים, יום אחרי יום.

אבל למה? החוקרות לא הסתפקו בתיאור המצב, הן חיפשו את הסיבה. הנתונים הצביעו בבירור על "האשם" העיקרי: הציפיות החברתיות. הציון הממוצע בחלק הזה היה 4.08, מה שמעיד על לחץ סביבתי עצום.

הגברים במחקר אמרו בצורה ברורה (ציון 4.2): "החברה מעריכה גברים חזקים ושותקים הרבה יותר מאשר גברים שמדברים על רגשות". הם מרגישים שהעולם בחוץ דורש מהם להיות רובוטים. הפחד הגדול ביותר שלהם, שקיבל ציון 4.05, היה מכוון דווקא כלפי הבית פנימה. הם הודו שהם מפחדים שאם יחשפו חולשה או פגיעות, האישה שלהם תעריך אותם פחות ותראה בהם חלשים. לכן, הם מעדיפים לשתוק ולהדחיק (ציון 3.9) מאשר להסתכן באובדן הסטטוס הגברי שלהם .

בשלב הזה, אוסאי ואיבו לקחו את הנתונים למעבדה הסטטיסטית כדי להוכיח קשרים סיבתיים. הממצאים היו חד-משמעיים. הן מצאו מתאם חזק מאוד (r = 0.72) בין היצמדות לנורמות גבריות מסורתיות לבין מצוקה רגשית. המשמעות של המספר הזה היא דרמטית: הוא מוכיח שככל שגבר מנסה יותר להיות ה"גבר-גבר" של פעם, ככל שהוא מתאמץ יותר להדחיק ולהיות קשוח – כך הוא סובל יותר. המחקר הראה שהניסיון לעמוד בסטנדרט הגברי הישן הוא הגורם הישיר לסבל .

אבל בתוך כל הכובד הזה, החוקרות מצאו את נקודת האור, וזו אולי המסקנה החשובה ביותר של המחקר כולו. הן בדקו מה קורה אצל גברים שכן מעזים להישבר, לדבר ולהיות פגיעים. התוצאה שהתקבלה במודל הרגרסיה הייתה מדהימה: 41% (R² = 0.41) משביעות הרצון בנישואין ניתנת לניבוי על ידי היכולת להביע פגיעות.

במילים פשוטות: כמעט חצי מהאושר של הגבר בנישואין תלוי ביכולת שלו להיות פתוח ואמיתי. המחקר ניפץ את המיתוס שהאיפוק שומר על הבית. להפך – החוקרות גילו שדווקא הגברים שנפתחים, שמשתפים בפחדים ושמורידים את המסיכה, הם אלו שנהנים מנישואין טובים, חזקים ומספקים יותר. הפגיעות, שנתפסה כחולשה, התגלתה כנשק הסודי לאושר .

בסיכום המאמר, אוסאי ואיבו לא השאירו את הממצאים באוויר. הן הבינו שיש כאן מסר קריטי לחברה כולה. המסקנה שלהן היא שהמודל הישן של הגבריות פשוט לא עובד יותר; הוא פוגע בגברים והורס את הנישואין.

החוקרות קראו לשינוי מערכתי: הן המליצו לממשלה ולמערכות החינוך והבריאות להוביל קמפיינים שילמדו גברים "אוריינות רגשית" – איך לזהות רגש ואיך לדבר עליו. הן הציעו להקים קבוצות תמיכה ומרחבים בטוחים שבהם גברים יוכלו לדבר בלי שיפוטיות, והדגישו את הצורך שיועצי נישואין ילמדו זוגות איך לקבל פגיעות גברית באהבה ולא בביקורת .

מקור: Ossai, J. N., & Eboh, R. N. (2025). Emotional Experiences of Men in Marriage: Challenges, Expectations and Expressions of Vulnerability. FUDMA International Journal of Social Sciences (FUDIJOSS), 5(3), 1-12.