כדי שגברים יבואו לטיפול, צריך להפסיק לקרוא לזה טיפול

שיווק של שירותי בריאות הנפש לגברים הוא אחת החידות המורכבות ביותר בעולם הטיפול. כמי שמתבונן על העולם הזה דרך משקפיים רגישי מגדר, אני נתקל לא פעם בפער שבין הצורך האמיתי של גברים בעזרה לבין הנכונות שלהם לקבל אותה בפועל.

הספרות המחקרית, ובראשה עבודתם של חוקרים כמו אהרון רושלן וויין הוייר מאוניברסיטת טקסס, מלמדת אותנו שהבעיה אינה נעוצה בהכרח בחוסר רצון של גברים להשתקם או להרגיש טוב יותר, אלא באופן שבו ההצעה מוגשת להם.

כניסה לטיפול נתפסת לעיתים קרובות כפעולה העומדת בסתירה חזקה לתרבות הגברית ולערכי המאצ'ואיזם, שמקדשים עצמאות, איפוק, חוזק ושליטה רגשית. הגבר הישראלי הממוצע לומד מגיל צעיר שפתרון בעיות אמור להיעשות לבד, ושבקשת עזרה היא סימן לחולשה או כניעה. לכן, ההבדל בין מודעה שמצליחה להביא גברים לקליניקה לבין זו שמשאירה אותם בבית, טמון לעיתים קרובות בניואנסים הדקים של השפה, התמונה והמסגור.

המחשה חיה לעקרונות הללו קיבלתי השבוע, כששמעתי בהרצאה את חני גיטליס, עובדת סוציאלית קלינית שמעבירה לי ולאחרים קורס בנושא טיפול רגיש מגדר לגברים. חני הציגה את האבולוציה המקצועית שלה דרך שתי מודעות לשיווק קבוצה טיפולית לגברים שעברו לידה שקטה: האחת מתחילת דרכה לפני כחמש שנים, והשנייה שנוצרה לפני מספר חודשים בלבד.

כדי להבין את ההבדל בין שתי המודעות, צריך להסתכל על הדברים במונחים של שיווק. בראייה שיווקית, גברים נחשבים לקהל הנמצא במצב של "ביקוש שלילי". כלומר, לא רק שהם לא מחפשים את המוצר הטיפולי, אלא שיש להם רתיעה אקטיבית ממנו.

האתגר הגדול, אם כך, הוא לשכנע את הצרכן שמרגיש שהמוצר מאיים על זהותו, שהוא למעשה זקוק לו. בגישה הראשונה והמסורתית, זו המיוצגת במודעה הישנה עם תמונת הים הסוער, ההזמנה לטיפול נעשתה בשפה רכה, פילוסופית וכמעט פיוטית. המודעה התמקדה במונחים כמו מרחב בטוח, אמפתיה והכלה, ואף ציטטה את אפלטון על הנפש המבקשת לפגוש את עצמה.

גישה זו מכונה בספרות המקצועית גישה אינטואיטיבית, והיא נשענת על ההנחה שהדרך להחלמה עוברת דרך ונטילציה רגשית, שיתוף בכאב וחיבור לפנימיות. עבור נשים רבות, ועבור גברים מסוימים שכבר מחוברים לצד הרגשי שלהם, זו אכן הצעה מפתה ומנחמת.

אולם, המחקרים של רושלן והוייר מראים שעבור גברים המזדהים עם תפקידי מגדר מסורתיים, מילים כמו טיפול תמיכתי או מפגש נפש עלולות להישמע מאיימות מאוד. הן נתפסות כחדירה רגשית, כחפירה ללא תכלית, וכמשהו שמתאים יותר לנשים מאשר לגברים. המודעה הזו מציעה תהליך שבו התועלת היא בלתי נראית - מושג שיווקי המתאר מצב שבו קשה ללקוח לראות מה יצא לו מזה. בעוד שרכישת מכונית נותנת תוצאה מיידית ומוחשית, טיפול נפשי מופשט נראה לגבר כהימור לא בטוח.

לעומת זאת, הגישה השנייה המיוצגת במודעה החדשה עם צללית הגבר, מציגה תפנית חדה ומותאמת. כאן הכותרת אינה תיאורית אלא מניעה לפעולה וקוראת בבהירות: לא להישאר לבד. זוהי פניה ישירה לצורך הגברי בפתרון בעיות מעשי.

המחקר מראה שגברים מעדיפים שירותים שמוגדרים כסדנאות, קורסים או ייעוץ ממוקד על פני טיפול קבוצתי רגשי. במקום להבטיח הכלה פסיבית, המודעה השנייה מבטיחה מציאת משמעות וגילוי מחדש של כוחות. זהו שינוי קריטי במסגור המסר. במקום לבוא כדי לפרוק ולבכות, הגבר מוזמן לבוא כדי לרכוש כלים ולבנות את עצמו מחדש. זה מזכיר קמפיינים מצליחים בעולם, כמו זה של ליגת הפוטבול האמריקאית שדיבר על מה שנמצא מתחת לקסדה, וקישר בין בריאות הנפש לבין ביצועים ספורטיביים ותחזוקה שוטפת של הגוף והנפש ככלי עבודה.

ההבדל בין הגישות ניכר גם בפרטים הוויזואליים והמקצועיים. בעוד הגישה הראשונה השתמשה במטאפורות מופשטות של טבע, הגישה השנייה מציגה דמות גבר, צללית שקל להזדהות עמה ומשדרת מסר של שותפות גורל, מעין אחוות לוחמים. מחקרים על קמפיינים לאומיים לבריאות הגבר, כמו קמפיין גברים אמיתיים, דיכאון אמיתי בארצות הברית, הראו ששימוש בדמויות גבריות מזוהות או בסיפורים אישיים של גברים אחרים עוזר לנרמל את הפנייה לעזרה ולהפחית את הסטיגמה.

כשגבר רואה גבר אחר מודה בקושי, זה נותן לו לגיטימציה שזה בסדר לא להיות בסדר. בנוסף, גם השימוש במונחים טכניים ומקצועיים כמו CBT או EMDR במודעה השנייה משחק תפקיד פסיכולוגי חשוב. גברים נוטים להעריך גישה פרקטית ומבוססת ראיות. הצגת שיטות טיפול ספציפיות ומובנות משדרת להם שיש כאן איש מקצוע עם ארגז כלים ברור.

מעבר לכך, הדיוק הזה מחלחל עד לרמת המינוח הרפואי. הבחירה במילים לידה שקטה במודעה השנייה, במקום אובדן הריון שהופיע בראשונה, מעניקה תוקף חזק יותר לאבהות ולחוויית האובדן הקונקרטית של הגבר. בעוד שאובדן הריון נתפס לעיתים כחוויה פיזית של האישה, לידה שקטה היא אירוע משפחתי וטראומטי שבו גם לגבר היה ילד שהוא איבד. הדיוק הזה במינוח עוזר לגבר להבין שהכאב שלו הוא לגיטימי וראוי להתייחסות.

הגישה הזו מתכתבת עם מודל שלבי השינוי בפסיכולוגיה, שמציע שכדי להזיז אדם משלב של חוסר מודעות או התנגדות לשלב של פעולה, צריך לנטרל את החסמים הספציפיים שלו. החסם העיקרי של הגבר הוא הפחד מאובדן שליטה ומאיבוד הסטטוס הגברי. המודעה השנייה עוקפת את החסם הזה בדיוק על ידי כך שהיא ממסגרת את הטיפול כפעולה אקטיבית של לקיחת אחריות וכוח, ולא ככניעה לרגש.

בקיצור או לסיכום, שיווק בריאות הנפש לגברים דורש מהמטפלים ואנשי המקצוע, לאמץ שפה חדשה ומחשבה יצירתית. זה לא מספיק לפתוח את הדלת ולחכות שיכנסו, עלינו לשנות את השלט שעל הדלת. המעבר משיח של חולשה, נזקקות ורכות לשיח של כוח, אומץ, התמודדות ורכישת כלים הוא מהותי אם אנחנו רוצים שגברים אכן יגיעו לטיפול (בין אם הוא פרטני או קבוצתי).

כשאנו מציעים לגבר להגיע למעגל גברים או קבוצה אחרת, עלינו להציג זאת לא כוויתור על הגבריות שלו אלא כמשהו שיקנה לו כלים בהתמודדות, ושפנייה לעזרה היא המהלך ההגיוני, האחראי והמעשי ביותר שגבר יכול לעשות למען עצמו ולמען משפחתו.

מקור: Rochlen, A. B., & Hoyer, W. D. (2005). Marketing mental health to men: Theoretical and practical considerations. Journal of Clinical Psychology, 61(6), 675–684.