אהבת אבא עוברת בירושה: מה ש-7,901 אבות מגלה על הביטחון ההורי שלך

באחד המעגלים האחרונים ישב גבר, בן 45 בערך, אבא לשניים, איש מקצוע מצליח. הוא אמר משפט שלא עוזב אותי: אני יודע בדיוק איזה אבא לא להיות. מה שאני לא יודע זה איזה אבא כן.

שתיקה סביב השולחן. כולם היו שם.

וכמה ימים אחרי זה נתקלתי במחקר מאוסטרליה, והבנתי שהמשפט הזה הוא לא סיפור אישי של גבר אחד. זה נתון.

המחקר נעשה על 7,901 אבות אוסטרלים, מתוך Ten to Men. החוקרים שאלו שאלה פשוטה: מה גורם לאבא להרגיש שהוא אבא טוב? במילים מקצועיות זה נקרא יעילות עצמית הורית (Parenting Self-Efficacy). בעברית פשוטה: הביטחון שלך שאתה יודע מה לעשות עם הילדים שלך.

והתשובה היא סיפור של אבא.

הממצא החזק ביותר במחקר: גבר שזוכר שקיבל אהבה מאבא שלו בילדות, מרגיש הורה טוב יותר כשהוא עצמו הופך לאבא. והקשר הזה נשאר חזק גם אחרי שהחוקרים ניקו מהמשוואה דיכאון, גיל, השכלה ומצב סוציו-אקונומי. אהבת אבא עוברת בירושה.

וזה כואב, כי הרבה מאיתנו לא קיבלנו אותה. אני מסתכל על אבא שלי, בן 80, המודל של הגבריות האפורה והשותקת שגדלתי לידה, ואני יודע שחלק גדול מהאבהות שלי בנוי מללמוד לבד את מה שאף אחד לא הראה לי.

אבל החלק השני של המחקר הוא זה שבאמת עצר אותי. החוקרים לא בדקו גבריות כגוש אחד, אלא 11 נורמות גבריות נפרדות. ומתוך ה-11 התגלו שני סוגים.

נורמות שדווקא עוזרות לאבא להרגיש מסוגל: הרצון לנצח, ולקיחת סיכונים. כן, כן. הדחף התחרותי והיכולת לקפוץ למים. כשאתה מתייחס לאתגרי האבהות כמו למשהו שאפשר לנצח, אתה צובר ביטחון.

ונורמות שמורידות את הביטחון ההורי: שליטה רגשית, כלומר להחזיק הכול בפנים. אלימות. נורמת הפלייבוי. וכוח על נשים. ארבע הנורמות האלה נמצאו קשורות לביטחון הורי נמוך יותר.

תעצרו על זה רגע. הנורמה הגברית הכי מקודשת שגדלנו עליה, אל תוציא כלום החוצה, היא בדיוק הנורמה שהכי מחלישה את הביטחון שלנו כאבות.

והנה המשפט של המחקר שלדעתי צריך להיות תלוי בכל סלון בארץ: הציפיות החברתיות מאבות היום, להיות מעורבים, רכים ונוכחים, עולות על מה שגברים למדו מאבותיהם שלהם.

מה זה אומר בעברית פשוטה? שאתה מתבקש לשחק משחק שאף אחד לא לימד אותך את החוקים שלו. הבית מצפה ממך אבהות חמה, והמורה היחיד שהיה לך, אבא שלך, לימד אותך אבהות אחרת לגמרי. ואז אתה יושב בסלון בערב, מתחשבן עם עצמך, ומרגיש שאתה לא מספיק טוב.

ולכן החוקרים כותבים שגברים צריכים תמיכה שמנרמלת את השינוי. לא עוד הרצאה. מקום שאומר לך שזה בסדר שאתה לומד את זה רק עכשיו, בגיל 40, בגיל 50.

ולי יש מקום כזה. זה מעגל הגברים.

כשהגבר ההוא אמר במעגל אני יודע איזה אבא לא להיות, הגברים סביב השולחן הנהנו. לא כי יש להם תשובות. כי הם יושבים באותו ספסל. המחקר אומר שהביטחון ההורי הוא גמיש, אפשר לשנות אותו בכל גיל. ובדיוק בשביל זה צריך מקום שבו אפשר להגיד בקול: אני מנסה להיות אבא שאבא שלי לא היה, וזה קשה, כי אין לי מפה.

צריך להיזהר כאן, אגב. זה מחקר אחד, פרי-פרינט שטרם עבר ביקורת עמיתים, מבוסס דיווח עצמי וזיכרון, לא ניסוי מעבדה. אבל כש-7,901 גברים מספרים את אותו סיפור, שווה להקשיב.

אז הנה ההזמנה שלי לשבוע הקרוב. אם אבא שלך עוד חי, נסה לשאול אותו שאלה אחת על האבהות שלו. ואם אתה מרגיש שאתה בונה את האבהות שלך בלי מודל, תדע שאתה לא לבד. אתה פשוט הדור הראשון שמנסה.

ועוד דבר אחד, במיוחד לאבות: מותר לך ללמוד את זה מאוחר. עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

מקור: StGeorge, J. M., Graeme, L. G., Duursma, E., Leach, L., Dixson, B., & Macdonald, J. A. (2025). Paternal affection and masculinity predict parenting self-efficacy among fathers. Research Square (preprint). https://www.researchsquare.com/article/rs-7530520/v1