למה פרידה פוגעת בגברים קשה יותר

שאלה פשוטה נשאלה במחקר מ-2007: אתה מרגיש שאתה יכול לחיות חיים מספקים לגמרי כרווק? 59% מהנשים ענו כן. ורק 37% מהגברים.

תקראו את הפער הזה שוב. רוב הנשים מרגישות שיסתדרו מצוין בלי זוגיות. כמעט 2 מתוך 3 גברים מרגישים שלא.

המספר הזה מופיע בתגובה מדעית שפורסמה ב-2026 ב-Behavioral and Brain Sciences, כתב עת שעובד בפורמט מיוחד: הוא מפרסם מאמר מטרה, ואז פותח אותו לתגובות של חוקרים אחרים. מאמר המטרה טען שגברים משקיעים בזוגיות יותר מנשים, נאבקים לשמרה יותר, וסובלים מפרידה קשה יותר. מדיסון וסטוט, חוקרים שכתבו אחת התגובות, מסכימים עם התצפיות - אבל נותנים להן הסבר אחר, אבולוציוני-מבני, והם מכנים את הבעיה בשם שתפס אותי: הגבר המיושן.

הטענה שלהם, בקצרה: התרומות שהגבר הביא לזוגיות במשך דורות - עבודה פיזית ומסוכנת, הגנה, פרנסה - איבדו את ערכן במדינות מודרניות. הטכנולוגיה והרגולציה העבירו את התפקידים האלה למומחים ולמערכות. התרומות שגברים מסוגלים לספק טוב יותר, הם כותבים, נמצאות היום בביקוש נמוך מאוד. ובמקביל, שוק הזוגיות נעשה תלול יותר: במחקר שצוטט שם, סטודנטיות הציבו את סף ההכנסה המינימלי לבעל פוטנציאלי באחוזון ה-70 - כלומר רק 30% מהגברים עוברים את הסף, ונשים שמרוויחות הרבה פחות נמצאות בזוגיות בכלל.

ומעל כל אלה מונח פער התשוקה. מטא-אנליזה אחת גדולה איחדה 211 מחקרים עם חצי מיליון משתתפים מ-53 מדינות, והמסקנה שלה חדה: הדחף המיני של גברים חזק יותר מהדחף המיני של נשים, בעקביות, בכל מקום שבדקו. ויש עוד שלב, והוא קריטי: הפער הזה לא נשאר קבוע. הוא גדל עם הגיל. עכשיו חברו את שני הדברים יחד: התרומות הישנות של הגבר ירדו בערכן, ובמקביל הפער בתשוקה גדל. התוצאה, לפי מדיסון וסטוט: ככל שגבר רווק מתבגר, הסיכוי שלו למצוא בת זוג יורד. ואם הוא כבר בזוגיות והיא מתפרקת - המחיר שהוא משלם בפרידה הרבה יותר גבוה מהמחיר שהיא משלמת.

ולא, זה לא עוד ויכוח אינטרנטי על מין. מדיסון וסטוט מסיימים במשפט שאי אפשר לעבור עליו בשקט: גברים מסכנים לאבד בפרידה משהו שהם רואים כחיוני, וזה קשור לנטייה הגבוהה יותר של גברים לחוסר משמעות, לדיכאון ואפילו לסיכון לאובדנות.

מה לוקחים, ומה משאירים למדענים

ועכשיו, מילה של הגינות. ההסבר שלהם - שהכל אבולוציה ומבנה - הוא עמדה אחת בפורום מדעי, לא מסקנה מוסכמת. מאמר המטרה עצמו, שאליו הם מגיבים, נותן הסבר אחר לגמרי, תרבותי-חברתי, ואת הריב הזה אני שמח להשאיר למדענים.

אבל התצפיות ששני הצדדים מסכימים עליהן - גברים נאבקים יותר לשמר זוגיות, וסובלים מפרידה קשה יותר - מתאימות בדיוק למה שאני רואה. ואני חושב שהמספר הראשון, 37% מול 59%, מחזיק את התשובה האמיתית, והיא פחות אבולוציונית ויותר פשוטה: לגבר הממוצע יש כתובת רגשית אחת. האישה שלו.

תסתכלו על החברה שלה: אמא, אחות, חברה מהעבודה, חברה מהילדים, קבוצת הליכה. יש לה רשת. ואצלו? יש לה. וכשהיא הולכת - הוא לא רק מאבד זוגיות. הוא מאבד את כל התשתית הרגשית שהייתה לו, במכה אחת. לא פלא שהוא נאבק יותר לשמר. יש לו הרבה יותר מה להפסיד.

התשתית בונים לפני

ולכן המסקנה המעשית, לדעתי, לא תלויה במי צודק בריב האבולוציוני: גבר צריך לבנות תשתית רגשית שלא תלויה בזוגיות שלו - והוא צריך לבנות אותה הרבה לפני שהוא צריך אותה. חברים שאפשר לדבר איתם באמת, לא רק על מנגנונים. מעגל. טיפול. מקום שבו יש לו שפה למה שהוא מרגיש.

גבר שכל השיחה שלו היא האישה שלו נמצא במרחק פרידה אחת מקריסה. לא כי הוא חלש - כי הוא בנה את כל הבית הרגשי שלו על קורה אחת. והקורה הכי חזקה בעולם יכולה לזוז.

המעגל לא מחליף זוגיות, ולא אמור להיות תוכנית גיבוי למקרה פרידה. הוא פשוט עושה דבר שהדור שלנו לא קיבל מהבית: הוא נותן לגבר עוד כתובות. שאלה אחת נשאלת בסוף כל מפגש, בגרסאות שונות: עם מי דיברת השבוע, באמת? כשלגבר יש תשובה אחת בלבד - זו לא זוגיות חזקה. זו זוגיות עם נקודת כשל בודדת.

וה-37% האלה? הם לא גזר דין, הם תוצאה. ותוצאה אפשר לשנות: בונים עוד כתובת רגשית, אחת בכל פעם.

אם אתה או מישהו שאתה מכיר נמצא במשבר - ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, זמין 24 שעות ביממה: 1201.

מקור: Madison, G. & Stoet, G. (2026), The obsolete male and the mismatch in sexual desire, Behavioral and Brain Sciences 49, e113 (תגובת עמיתים): https://doi.org/10.1017/S0140525X25102665