לא תודה: 10 מטפלים שעלולים לבזבז לך את הזמן (ואת הכסף)

אז החלטת ללכת על זה, לשים את הכסף והזמן על טיפול. כל הכבוד. אבל עכשיו מגיע החלק הקשה: לוודא שאתה לא נופל על מישהו שיגרום לך להרגיש שהיית נשאר בבית. הנה כמה "דגלים אדומים" שצריך לשים לב אליהם, במיוחד לאור העובדה שטיפול אמיתי קורה כשמישהו מסוגל לפגוש אותך באמת, גם כשאתה מביא את כל ה"אקשן" שלך לחדר:

1. "המתנצח הסדרתי": אתה מעלה קושי, ביקורת, או סתם בוחן אותו קצת, והוא מיד מתגונן, מסביר את עצמו לדעת או מנסה "לנצח" אותך בוויכוח אינטלקטואלי. במקום להבין מה אתה מביא, הוא עסוק בלהוכיח שהוא צודק. (חסרה לו העמידות הבסיסית לשאת את האתגור שלך בלי להתפרק).

2. "דוקטור קוויק-פיקס": עוד לא סיימת לספר על הבעיה, וכבר יש לו פתרון פרקטי, עצה מהשרוול, או תרגיל נשימה שיסדר הכל. הוא בורח מהקושי האמיתי (שלך ושלו) אל פתרונות קלים שלא מחזיקים מים. (לא מסוגל לשאת אי-ודאות או כאב, חייב "לעשות" משהו).

3. "מר טפלון": שום דבר לא באמת נוגע בו. הוא מהנהן, אומר את הדברים ה"נכונים", אבל אתה מרגיש שאתה מדבר לקיר מרופד. אין שם חיבור אמיתי, אין תחושה שהוא באמת איתך בתוך החוויה. (נוכחות ריקה, לא "הינכחות" מחזיקה).

4. "הפרשן הממהר": הוא כבר "קלט" אותך אחרי שתי פגישות. כל הזמן מפרשן, מסביר לך את הלא-מודע שלך, אבל זה מרגיש לא מחובר, תיאורטי מדי, או פשוט לא קשור למה שאתה מרגיש באותו רגע. (לא יכול לחכות, חייב להפגין ידע במקום לאפשר תהליך).

5. "השופט הסמוי": הוא לא יגיד את זה ישירות, אבל אתה מרגיש את האכזבה הדקה בקול שלו כשאתה "שוב" נופל לאותו דפוס. יש תחושה באוויר שאתה "מכשל" או "לא מתקדם מספיק". (לא מצליח להכיל אותך ללא שיפוט).

6. "המציל על הסוס הלבן": הוא כל כך רוצה לעזור לך, שהוא כמעט עושה את העבודה במקומך. דואג לך מדי, לוקח אחריות על החיים שלך, ומאוד מאוכזב כשאתה לא "משתף פעולה" עם תוכנית ההצלה שלו. (פועל מתוך צורך שלו, לא שלך).

7. "הנעלב התורן": אתה מגלה שאתה הולך על ביצים לידו. כל הערה או ביקורת (גם עדינה) גורמת לו להיראות פגוע או להגיב ברגישות יתר. אתה מתחיל לצנזר את עצמך כדי לא "לפגוע" בו. (חסרה לו החוסן והיכולת להבין שזה חלק מהתהליך, לא אישי).

8. "החליפה הריקה": הוא נשמע מאוד מקצועי, משתמש בהמון ז'רגון, שומר על ריחוק מוקפד – אבל אין שם בן אדם. אתה מרגיש כמו 'מקרה מעניין' ולא כמו בן אנוש שמחפש קשר ותמיכה. (היעדר אותנטיות ונוכחות אנושית).

9. "מרצה באוניברסיטה של החיים": הוא עסוק בלהסביר לך תיאוריות פסיכולוגיות, איך הנפש עובדת באופן כללי, במקום להתחבר לחוויה הייחודית שלך כאן ועכשיו, ולנסות להבין את ה'אקשן' הספציפי שאתה מביא. (תיאוריה במקום קשר).

10. "ההוא שנופל איתך לבור (כל פעם מחדש)": זה אולי הכי מתסכל. הוא נופל שוב ושוב לאותו דפוס בדיוק איתך. אם אתה ביקורתי, הוא נעלב. אם אתה מתרחק, הוא נהיה תלותי. הוא בעצם משחק איתך את הסצנה הישנה במקום לעזור לך לראות אותה מבחוץ ולשנות אותה. (הכישלון הקלאסי לזהות ולצאת מה-Enactment).

אז את מי כן לחפש? את המטפל שלא רק יושב מולך, אלא באמת נמצא שם. זה שיש לו את היכולת הפנימית לעמוד יציב מול הסערות שאתה מביא, מול ה'אקטינג אאוט' שלך, בלי להתגונן, לברוח או להגיב אוטומטית. הוא מסוגל 'להחזיק' את המתח והכאוס, לעבד בתוך עצמו את הדרמה שמתרחשת ביניכם (גם אם הוא לא ממהר עם הפירושים!), ולהבין מה המעשים והדפוסים שלך באמת מספרים על הכאב העמוק יותר. הוא לא מפחד להיכנס איתך למקומות הקשים, אבל הוא גם לא נשאב אליהם או קורס תחתם. הנוכחות העמידה והמעבדת הזו – זו ה"הינכחות" האמיתית – היא שמאפשרת לך לחוות משהו אחר, לשבור דפוסים ישנים מבפנים, ולהתחיל לנוע קדימה. זה לא קסם, זו עבודה פנימית עמוקה (גם של המטפל!). אבל כשאתה מוצא מטפל כזה, שיודע לא רק לדבר את השיח אלא גם לעמוד ב'אקשן', אתה יודע שהזמן והכסף שלך מושקעים במקום שיכול לחולל שינוי אמיתי. זה הטיפול ששווה את המאמץ.