הגבר הישראלי, 78

מאמר לרגל יום העצמאות ה-78

אתמול עמדתי בתור בסופר ליד גבר שדיבר בטלפון עם אשתו על חומוס. לא סתם חומוס. הוא נזף בה שקנתה צבר במקום אחלה, כאילו מדובר בבגידה לאומית. מאחוריו עמד גבר אחר, בערך בן 50, עם חולצת דרייפיט, שהקשיב בריכוז כמו בהרצאה ב-TED. כשהראשון סיים, השני אמר לו: "אחי, צודק במאה אחוז." הם לא הכירו. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני צריך לכתוב על הגבר הישראלי.

קשה לדבר על הגבר הישראלי בלי להישמע מיושן. כמעט כל שפת האנליזה הישנה — צבר, לוחם, פרגמטי היא תחפושת שכבר לא מכסה כלום. אז ננסה אחרת, מבוסס על מה שהמחקר בפועל מגלה בשנים האחרונות. הנתון הראשון פשוט ומוזר בו זמנית: בסקר של קרן הנריך-בל (ענבי, 2021) 75% מהגברים הישראלים הסכימו שעל גברים יותר מנשים להימנע מהחצנת חולשה וכאב. 3 מתוך 4. החרדים הכי מסכימים (87%), החילוניים קצת פחות (65%), אבל המספר דומה להדהים בכל קבוצה - יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים, עשירים ועניים. ואז מגיע הנתון השני, שעושה מהראשון בדיחה עצובה: לפי נתוני הלמ"ס, שיעור הישראלים שמדווחים על דיכאון קפץ מ-25.5% ב-2023 ל-33.9% ב-2024, ורמות הסטרס זינקו מ-58.2% ל-67.9%. סקר מכבי מדצמבר 2025 מצא ששליש מהישראלים (32%) מרגישים שהם זקוקים לסיוע נפשי מקצועי - שיא כל הזמנים. בקרב משרתי צה"ל: 39% מדווחים על צורך בסיוע נפשי, 26% על חשש מדיכאון, ו-48%, כמעט מחצית, על נדודי שינה. וכאן מגיע הממצא המעניין. מחקר שפורסם ב-American Journal of Men's Health (Aharon et al., 2024) בדק 119 גברים ישראלים. החוקרים שאלו שאלה פשוטה: מי מהם סובל יותר מדיכאון? התוצאה: גברים שדבקים בנורמות גבריות נוקשות - אסור להראות רגש, אסור לבקש עזרה, צריך להסתדר לבד - הם אלה שסובלים יותר. אבל לא כולם. רק אלה מביניהם שחסרה להם גמישות פסיכולוגית.

מה זה אומר בעברית פשוטה? הבעיה היא לא הגבריות עצמה. הבעיה היא כשאי אפשר להוריד אותה לרגע. גבר שמסוגל להיות גבר במילואים ממוקד, קשוח, מסתדר ואחרי שהוא חוזר הביתה מסוגל לשבת על הספה, להביט במזגן כמה דקות בלי להגיד כלום, ולתת לעצמו להיות עייף או עצוב או סתם אדם הוא זה שיחזיק. אבל גבר שתקוע במצב "גבר" כל היום, 24 שעות ביממה, בלי הפסקה - זה בדיוק הגבר שבסוף בא לרופא המשפחה ושואל בשקט אם אפשר לקבל משהו שיעזור לו לישון

הלוחם שפגש את עצמו בטיפול

יש לי חבר, נקרא לו דרור. היה במילואים 180 יום. חזר. עבד. חזר שוב. בין לבין, בנה מרפסת. לפני כמה ימים הוא הודיע לי שהוא עובר לטיפול זוגי. שאלתי אותו מה קרה. הוא אמר בצחוק מריר: אשתי אמרה שאני בן אדם טוב, רק שהיא לא יודעת איפה הוא.

זה בדיוק הממצא של מחקר בר אילן על אבות בשנות העשרים המאוחרות של חייהם (Family Relations, 2024) - גברים שתיארו תחושה שהם מתבקשים להיות גרסה חדשה של עצמם בלי שאף אחד הראה להם איך. האישה אומרת תהיה בקשר עם הרגשות שלך, והם עונים רגע, אני מחפש. תופעה ישראלית טיפה פחות צפויה: חיילים שחזרו עם פוסט-טראומה ונכנסו לטיפול, יצאו ממנו עם זהות גברית אחרת. לא חלשים. אחרים. מחקר של Gilbert ואחרים (Men and Masculinities, 2021) תיעד אצל חיילים ישראלים משוחררים מעבר מאתוס הלוחם - גבר שמחזיק הכל, לא מבקש עזרה - למה שהם מכנים גבריות חדשה: רגישות, גילוי עצמי, טיפול עצמי הם לא תיארו את זה כאובדן. הם תיארו את זה כריפוי. כלומר, בסוף הגיעו לאותו מקום שנשותיהן ניסו להסביר להם במשך 15 שנה - רק שהיה צריך בדרך מלחמה ופסיכולוג מטעם קרן הפיצויים. הצד השני של אותו מטבע כואב יותר. מחקר של דקל ואחרים (Psychology of Men & Masculinity, 2019) קרא לזה פצע גברי נרקיסיסטי - פגיעה בתחושת הגבריות בגלל תחושת נכשלתי לעמוד בציפיות, שמובילה לפיצוי באמצעות הגברה של ההתנהגות הגברית המסורתית: אלימות, מיניות (פורנו), אגרסיה בנהיגה.

האבא שרוצה לאסוף מהגן ולא תמיד

אי אפשר לדבר על הגבר הישראלי בלי אבהות. מחקר בר-אילן של ד"ר אור ענבי (2021) שבדק 705 אבות מצא שגברים שמזדהים עם גבריות חדשה, אותנטיות, טיפול, רגש, אכן מעורבים יותר בבית. אבל הגבריות החדשה הזאת עוד לא הפכה לנורמה: רק 5% מהגברים סבורים שמטלות בית צריכות להיעשות בעיקר על ידי גברים, ונתוני הלמ"ס מראים שמרבית האבות עדיין לא אוספים את הילד מהגן אפילו פעם אחת בשבוע. ובכל זאת, תסתכלו בגן הציבורי בבוקר שבת: אבא חרדי עם 3 ילדים נותן פיתה לקטן. לידו אבא גרוש עם בן שיושב ואוכל חטיף ביסלי. חייל משוחרר רץ עם כלב ופנסיונר אחד עושה התעמלות. כל אחד מהם הוא גבר ישראלי. הסיפור הציוני הישן על היהודי החדש - שרירי, חילוני, לוחם - מת. אף אחד לא הספיד אותו. הוא פשוט התפזר בין הדמויות בגן.

המספרים של הבדידות

מחקר שפרסם מרכז טאוב ב-2025 (בן-פורת וגל) חשף נתון מזעזע: יש בישראל כיום כ-144,000 גברים ונשים בגיל 50-64 שחיים לבד בבית יחיד. בקרב גברים יהודים, הקבוצה הגדולה ביותר, המספר צפוי לגדול מ-69,200 היום ל-113,500 עד 129,700 עד שנת 2040. כ-20% מהם מדווחים על בדידות תכופה (מול 5% באוכלוסייה הכללית). רבים חיים מתחת לקו העוני, עם פחות תמיכה רגשית, פחות בריאות, ופחות קשרים.לגברים קשה יותר להודות שהם בודדים. יש גברים שנשאלים אתה בודד? ועונים לא - ולא כי הם לא בודדים. אלא כי הם לא מרשים לעצמם להיות. בין אוקטובר 2023 למאי 2024, השנה הראשונה של המלחמה, שיחות בדידות בקו החם עלו מ-14.7% ל-19% מכלל השיחות. דווקא שיחות על דיכאון ואובדנות ירדו - ייתכן בגלל הלכידות הראשונית שמלחמה יוצרת. אבל הבדידות עלתה. מי שמכיר מילואימניק שחזר מבין את הפרדוקס: היית עם 30 אנשים בשוחה, ועכשיו אתה לבד בבית מול רצפה שצריך לנקות, אישה שעבדה חודשיים עבור שניכם, וילד בן 6 שהתרגל שאבא הוא זום.

"הגבר החדש" — מה שיש בתוכו ובין המרכאות

ד"ר אורית ברשטלינג מהמכללה האקדמית הדסה ראיינה 30 גברים ישראלים שקרובים מאוד לאמא שלהם. מה שהיא מצאה: הם לקחו מהאמא דברים כמו רגישות ויכולת לדבר על רגשות - ואז השתמשו בזה כדי להתקדם חברתית. לא במקום הגבריות הרגילה. בנוסף אליה. כמו עוד כלי בארגז. רגישות הפכה ליתרון - לא חולשה.

וזה בעצם מסביר את הגבר הישראלי ב-2026. הוא לא החליף דגם. הוא הוסיף אופציה. יש לו מצב רגיל - סגור, חזק, לא מתלונן. ויש לו מצב שני, שבו הוא בוכה בסרט שאף אחד לא שמע עליו, מספר על הילדות שלו לחבר קרוב, ומחבק חברים בחתונה אחרי כוס שלישית. שני המצבים עובדים במקביל. לפעמים שניהם באותו לילה.

לחזור הביתה — ל-78

כשישראל חוגגת 78, הגבר הישראלי נמצא במקום שאין לו שם עדיין. 72% ממנו עדיין מאמינים שהשירות הקרבי הופך נערים לגברים — אבל רבים מאלה שחזרו מהלחימה הקשה בדורות האחרונים מגלים שהאמונה הזאת לבדה לא מספיקה. הוא אבא שרוצה לאסוף מהגן ולא תמיד מצליח. הוא רוצה ילדים ולפעמים לא מוצא דרך. הוא בקבוצת הווטסאפ של הפלוגה, 184 איש, ובמקביל מחפש כלים לדבר על מה שהוא מרגיש. הוא חושב שהוא לא בודד. לרוב הוא יותר בודד ממה שיודה. בגיל 78 הגבר הזה הולך לחתונה של בן של חבר שהכיר לפני 40 שנה. קונה מעטפה של 500 שקל, שם אותה בכיס הפנימי של הז'קט, נוסע שעה, אוכל קינוח שלא בא לו עליו, ורוקד "אני ואתה נשנה את העולם" עם ארבעה אנשים אחרים שגם הם לא באמת חושבים שהעולם ישתנה. ודווקא שם, ב-3 הדקות האלה, בלי שאף אחד אמר מילה, הוא שם. חי. מזיע. חולק. לא צריך להסביר כלום. לא צריך להיות משהו. רק אחר כך הוא יעזוב מוקדם, בטענה שהחניה יקרה.

מקורות

ענבי, א' (2021). Masculinities in Israel — Current Attitudes. קרן הנריך-בל, תל אביב.

Aharon, A., et al. (2024). Adherence to Masculinity Norms and Depression Symptoms Among Israeli Men: The Moderating Role of Psychological Flexibility. American Journal of Men's Health.

Lieblich-Ben Kimon, A., et al. (2024). "I still don't get this new manhood": Masculinity among first-time fathers. Family Relations, Wiley.

Gilbert, S., et al. (2021). From Warrior to Therapeutic Masculinity. Men and Masculinities.

Dekel, R., et al. (2019). Narcissistic Masculine Wound in Combat Veterans. Psychology of Men & Masculinity.

Zerach, G. (2023). Masculine Gender Role Discrepancy and Psychological Distress. Sex Roles.

בן-פורת, ש' וגל, י' (2025). משק בית של יחיד בגיל הביניים. מרכז טאוב, ירושלים.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2024). הסקר החברתי — בריאות נפשית ורווחה.

שירותי בריאות מכבי (דצמבר 2025). מדד הבריאות השנתי.

ברשטלינג, א' (2023). Sons Close to Their Mothers: New Masculinity as Social Capital. Journal of Gender Studies.