חזרתי הביתה ממעגל הגברים ביום חמישי האחרון כולי רועד. מותקף בגלי חום וקור. חולה מת. נשכבתי על הספה ב-11 בלילה מול הטלוויזיה. הרגשות של תרגיל פוטותרפיה שעשיתי עם הגברים, במסגרתו הם הציגו תמונה שלהם עם האבא, התערבבו בתחושות הוירוס המעצבן שהתנחל לי בגוף, ורק היום הולך ומתפוגג. זאת הפעם הרביעית שאני מעביר את התרגיל הזה. התרגיל המשמעותי הזה מכמה סיבות: הוא מכוון בפעם הראשונה אלומת לייזר, זרקור אם תרצו, לנקודת עיוורון שלנו. או נקודה שכמעט ולא עסקנו בה רגשית. כן, אני משוחח עם אבא של

תקראו שניה את השורות האלה כאן בתמונה שצירפתי ואז תחזרו לטקסט. באמת, תלכו שניה לקרוא. אם גדלתם באייטיז ובניינטיז, סביר להניח שמה שכתבתי כאן מתחבר אליכם ברמה הרגשית. איך אני יודע? כי הבוקר שהוצאתי את שתי הכלבות לטיול והתחלתי לקרוא את השורות האלו (הזמנה שקיבלתי בוואטסאפ לפעילות כלשהי), התחלתי להרגיש שהבטן מתהפכת לי. שהמיצים בקיבה עולים. מתח אנרגטי עלה בי. "מה יש לי" ניסיתי להבין מאיפה צצה החרדה. ואז לרגע אחד, הופעלתי, טריגר לזיכרון של מסיבת כיתה בבית ספר יסודי. אולי זה היה בחטי

בשנים האחרונות אני משתתף ומנחה מעגלי גברים וקבוצות אבות. אני אוהב לומר לעצמי שהפכתי להיות אדם אחר. אבא טוב יותר. משמעותי יותר. מעמיק יותר. היום במהלך השבת אני מוצא את עצמי בבריכה בגינה עם מתן. שנינו מחובקים. ואז ברגע אחד פתאום מתחשק לי לספר לו על אבא שלי. סבא שלו. שהוא היה מגיע מאוחר כשהייתי ילד בגילו. והיה לו קשה להוציא את המילים "אני אוהב אותך". ו"איך אני" שאלתי? "איך אני בתור אבא", אני שואל? אתה מרגיש שאני מספיק זמן איתך? הוא עונה בשעשוע, "שלא". שאני מגיע מעבודה ומיד עושה

יש מעגלי גברים שאתה מרגיש כמו משה שמבקש להוציא מים מן הסלע. אתה רוצה מאוד כמנחה להביא לכך שמישהו ישתף במשהו פרטי ואינטימי, וזה לוקח יותר...

מצרף לכם כאן כתבה על קבוצת האבות שהנחיתי בכפר סבא. מקור: https://www.kfar-saba.muni.il/articles/item/4547 המחזור הראשון של קבוצת האבות...

אתמול כשאני נוסע ברכב ומחזיר את מתן מבית הספר אני מתקשר לשרי אשתי ומתלבט איתה אם לכתוב פוסט שבו אחשוף משהו אישי שקרה לי בילדות, מתוך מקום...

חבורת גברים, שלפני כחודש וחצי לא הכירה אחד את השני, עמדה בשתיקה בקור. רגליים צמודות. רוח נישבה וכמעט שכיתבה את פחית השימורים שהכיל פתקים בוערים. היה קריר, אולם עמוק בפנים הם בוודאי הרגישו את החום שעולה מהיכולת לדבר ולשתף. הם התבקשו בסיום מפגש האבות שנערך ברביעי שעבר לרשום על פתק משהו שהם היו רוצים לבער מקרבם. אינני יודע מה הם בחרו. האם אחד כתב שהיה רוצה לבער מקרבו את הצורך הבלתי נשלט להסתכל בסמארטפון בדיוק ברגע שהוא עם ילדיו? האם היה אב אחר שכתב שהוא היה רוצה לבער את הקושי לו

יש משהו חזק באמירות פשוטות. יחד עם זאת, אני מודה, קל מאוד לשכוח מהן. הן נבלעות בשוטף מכיוון שהן מקוטלגות אצלנו כפתגמים קלישאתיים. אמש...

שאלות בנוגע למעגל עצמו: ש. תוכל להראות לי איך נראית קבוצת אבות? ת. בבקשה. הכי פשוט שיש, מסדרים כיסאות בצורת מעגל במרווח קטן אחד מהשני כך שכל אחד יכול לראות אחד את השני, מדברים ומקשיבים. ש. כמה חבר'ה נהייה בקבוצת אבות? ת. כרגע רשומים מספר אבות, והתכנון הוא בין 8 ל-14. ש. מה עושים בקבוצת אבות? מה קורה שם? ת. בכל מפגש בקבוצת האבות אנחנו יושבים במעגל, כך שכל אחד רואה את השני, ונמצא במרחק שווה זה מזה. אנחנו מתחילים בסבב פתיחה קצר - כל אחד אומר כמה מילים על מה שעבר עליו בשבוע האחר

2 דברים שאני רוצה שתיקחו מהטקסט היום: 1. אל תהיו קשוחים עם עצמכם, הזהות שלכם כאבא משתנה כל הזמן. 2. אבא טוב או רע? תפסיקו לחשוב במושגים כאלה השתתפתי השבוע בתוכנית חברתית חדשה, "התוכנית למובילי לכידות חברתית" שמיועדת לארגונים מהמגזר הציבורי, העסקי והחברתי הרואים בחיזוק לכידותה של החברה הישראלית ערך אזרחי וארגוני חשוב. ישבנו סמוך לתיאטרון הקמארי קבוצה של 40 איש מארגונים שונים. גברים, נשים, פריפריה, מרכז, נציגים מהמגזר העסקי ונציגי עמותות, ארגונים ועוד. גם יהודים וערבים, וכמובן

יש 3 דברים שאני רוצה שתיקחו מהטקסט היום: 1. הצצה לתהליך שקורה במעגל גברים 2. גם אם אינכם מאמינים, יש באפשרותכם להיפתח לגברים זרים ולשתף מעומק הלב, וזה לגמרי משחרר. 3. אני פותח מעגל גברים חדש בראש העין. וואטסאפ מי 0547884949. מתחילים בשני לפברואר, יום ה', 2023. https://www.guygrimland.com אמש סיימתי את המפגש המסכם והארוך במעגל הגברים שאני מנחה. בדרך כלל כשאני מנסה לכתוב לניוזלטר כאן, אני מחכה לימי חמישי. לראות מה יעלה במרחב הגברי שמארח את ה-11 גברים שאני מנחה. כשסיימנו אמש

המציאות, נכון להיום, שגברים ואבות מתקשים להביע רגשות ולשתף בקשיים הפנימיים שלהם. האם גם אתם כלולים בסטטסטיקה? איפה זה מתחיל? ממש בהתחלה,...

יש 3 דברים שאני רוצה שתיקחו מהטקסט היום 1. שבוע הנערה הנפלא מחדד בעיני את הצורך להביא לחברה הישראלית גם את שבוע הנער. 2. דמיינו את החברה...

אתמול ראיינתי אחד את היזמים הנחמדים והמוכרים בסצינת הסטארטאפים לפודקאסט חדש אישי שאני מרים (פרטים בקרוב), ושוחחנו על אחד הנושאים הפחות...

פרק חדש בפודקאסט של ליאון רוזנברג, הפעם עם תמיר אשמן, שיגרום לכם לחשוב הרבה מאוד על השאלה הזאת. שווה מאוד האזנה. לינק https://bit.ly/3WJJTIu

לקראת יום הגבר הבינלאומי הממשמש, עופר שחק, מנחה מעגלי גברים, משתף מעט מהשטויות שהוא שומע מסביבו עלינו, ושהאמין, לחלקן לפחות בעצמו, עד לא...

כל חיי רדפתי אחרי הגבריות כפי שחשבתי שהיא אמורה להיות. רציתי להיות האיש עם המקדחה והסיגריה בזווית הפה, אבל כל מה שידעתי הוא לבשל, לנקות ולהיות אבא. מתברר שזה כל מה שצריך לפני כשני עשורים, כשאהובתי ואני עברנו לגור ביחד, התברר לנו מהר מאוד מי מחזיקה את המקדחה בבית. את כל המדפים תלתה בעצמה ואת כל הרהיטים היא זו שהרכיבה. לעומתי, היא עשתה את זה בלי מאמץ מיוחד, ואם היינו צריכים הרכבות יותר מורכבות וקדיחות יותר קודחות, היא היתה מזמינה את ידידה הטוב לעזר. הוא היה מגיע עם אוזניות ענקי

מה קורה לגבר שמשתף משהו אישי? קשה לי להסביר לכם מה קורה לגבר שמשתף משהו אישי. באמת, זה מסוג הדברים שאתה צריך לראות ולחוות, כמישהו עושה זאת לידך. אבל הכוח של זה. אלוהים, הכוח של זה. במפגש מעגל גברים האחרון, נכחתי בזה שוב. בשלב שנקרא "מה נשמע" או "בדיקת דופק", מישהו שיתף חווייה שריגשה אותו ואת האחרים. הסתכלתי עליו וראיתי את עצמי. את הרגע הזה לפני בערך כשנה שבו במעגל גברים שאני עברתי, במסגרת תוכנית הנחיית מעגלי גברים, היה רגע מסוים שבו שאלו מי רוצה לתפוס את המרחב. כלומר מי רוצה