סיר הלחץ של הממ"ד: למה הפיוז שלנו כאבות קופץ שם – ומה אפשר לעשות?

נו, אז ישבתם אתמול עם הילדים בתוך הממ"ד? איך היה?

אם כבר מצאתם את עצמכם סגורים עם המשפחה, מנסים לתמרן בין חרדות, אזעקות וילדים שקופצים על הקירות – מה דעתכם לשמוע מה לפסיכולוגיה יש להגיד על התפקוד שלכם כאבות ברגעים האלה?

1. אם הרגשתם בממ"ד שהלחץ שלכם מרקיע שחקים (לפעמים אפילו יותר מזה של בת הזוג שלכם) – אתם ממש לא לבד. כדי להבין למה השהות הדחוסה הזו מקפיצה לכם את הפיוז, כדאי להסתכל על מעבדת הלחץ הכפויה הקודמת שלנו: סגרי הקורונה.

מחקר ישראלי שבדק הורים לפני פרוץ המגפה ובשיא הסגר הראשון, גילה נתון מדהים: בעוד שרמות הלחץ של האימהות נותרו יציבות יחסית כשהן נסגרו בבית, אצל האבות נרשם זינוק דרמטי וחריף בלחץ.

למה זה קורה? אבות רבים רגילים לשגרת עבודה מחוץ לבית ופחות מורגלים בטיפול אינטנסיבי ורציף בילדים לאורך שעות ארוכות. כשהמציאות כופה עלינו להישאר בבית – או להצטופף בחדר קטן תחת איום – המעבר החד הזה מכניס את המערכת שלנו להלם. התוצאה הישירה היא אותה תחושת עומס שאתם חווים כשהדלת הכבדה נסגרת. אז מה החוקרים מציעים לעשות עם זה?

קודם כל, נורמליזציה. ברגע שאתם מבינים שהדופק המהיר והעצבים הם לא כי אתם אבות פחות טובים, אלא פשוט כי המוח שלכם מגיב לשינוי קיצוני בשגרה – מפלס החרדה יורד.

הדבר השני הוא להוריד את הרף. בממ"ד אתם לא צריכים להיות צוות בידור, לא צריכים לפתור בעיות ולא צריכים לחנך. המטרה היחידה ב-10 הדקות האלה היא פשוט נוכחות. ברגע שאתם משחררים את הלחץ של מה אני צריך לעשות עכשיו עם הילדים ופשוט יושבים איתם על הרצפה – ההלם של המערכת מתפוגג.

2. אחד הממצאים בפסיכולוגיה הוא שהאבהות שלנו רגישה מאוד לסביבה, ובמיוחד לדינמיקה הזוגית (מה שנקרא בשפה מקצועית קו הורות). בשורה התחתונה: כדי שאבא יתפקד במיטבו, הוא חייב להרגיש שבת הזוג שלו סומכת עליו ומעריכה אותו.

כדי להבין עד כמה זה דרמטי, קבוצת חוקרים מקנדה (לארוש ושותפיו, 2025) בחנה לאחרונה למעלה מ-350 אבות לילדים מגיל לידה ועד שש. הם גילו נתון חד-משמעי: כאשר האווירה ביקורתית ויש חוסר הסכמה על דרך הטיפול, אבות חווים חוסר מסוגלות ולוקחים צעד אחורה. הם יעדיפו להתרחק כדי לא לריב. מנגד, ברגע שהאישה משדרת שותפות וגיבוי – האב נכנס לאירוע בכל הכוח, תומך, משחק ולוקח פיקוד.

ואיך זה קשור אלינו עכשיו? בתוך הממ"ד, בסיר הלחץ הזה, התגובה שלכם – האם תירתמו ותרגיעו או תתנתקו ותישארו בצד – תלויה המון בגיבוי שאתם מקבלים באותו רגע מבת הזוג. חזית זוגית מאוחדת ומפרגנת תיתן לכם את הביטחון לתפוס פיקוד ולהיות העוגן של הילדים.

3. מכירים את זה שאתם נכנסים לממ"ד, והראש עדיין עמוס בעדכוני חדשות וניסיון להבין מהוואטסאפ או ווינט, איפה נפל הטיל? הלחץ הזה כמעט אף פעם לא נשאר בחוץ.

מחקר שבדק זוגות ישראלים בזמן משבר הראה איך איומים חיצוניים זולגים פנימה והופכים ללחץ זוגי ומשפחתי. כאשר גברים נמצאים ברמת לחץ חיצוני גבוהה, הם נוטים להיות מוסחים ופחות קשובים. במקום לנצל את 10 הדקות הארוכות בממ"ד כדי לתת חיבוק או לשדר תמיכה, אנחנו נוטים לגלול בפיד בחרדה, לנתח את המצב הביטחוני או פשוט להתווכח. כל האנרגיה נשאבת לניהול המשבר בחוץ, במקום להרגעת החרדה בפנים. אז איך עוצרים את זה? הפתרון של הפסיכולוגיה המשפחתית הוא לייצר חוצץ מודע. ההמלצה הפרקטית היא לקבל החלטה זוגית מראש: ב-10 הדקות של הממ"ד, הטלפון בכיס או מונח הפוך. ההבנה איפה בדיוק נפל הטיל לא תשנה את המציאות שלכם בתוך החדר, אבל הנוכחות שלכם תשנה אותה מאוד. ברגע שאתם חותכים את זרם המידע מבחוץ, אתם עוצרים את זליגת הלחץ פנימה. פתאום, מתפנה לכם אנרגיה להסתכל לילדים בעיניים, לתת חיבוק, או פשוט לנשום יחד עד שייגמר.

4. מחקרים שבחנו זוגות במשברי קצה (כמו התמודדות עם עקרות גברית) חושפים מלכודת שרבים מאיתנו נופלים אליה: אנחנו מנסים לפתור רגשות בעזרת כלים טכניים.

מתברר שגברים נוטים לאמץ אסטרטגיות שפועלות כמו בומרנג: ניסיון לברוח מהבעיה, או להפך – ניסיון נוקשה לפתור אותה בכוח. הגישה הזו רק מעלה אצלנו את רמות החרדה והדיכאון. נשים, לעומת זאת, נוטות לאוורר רגשות ולחפש תמיכה, ואנחנו לרוב פשוט נשענים עליהן שיעשו את העבודה הרגשית עבורנו.

אז מה הנשק שבאמת שומר עלינו מלקרוס לתוך הלחץ? במחקר קוראים לזה הסכמה דיאדית, אבל בחיים האמיתיים קוראים לזה חזית אחת. תחשבו על זה רגע: הילד בוכה בממ"ד, ואתה מנסה להרגיע אותו בדרך שלך (אולי להיות קצת סמכותי, או לתת לו מסך כדי להסיח את דעתו). אם באותו רגע בת הזוג שלך מעירה לך מולו – למה אתה מדבר אליו ככה? או עזוב, תן לי – תחושת המסוגלות שלך כאבא צונחת והלחץ מזנק.

הפתרון הוא להפסיק לנסות לתקן את הילדים או את המצב בכוח, ובמקום זה לוודא שאתה והפרטנרית שלך משדרים על אותו גל. כשאתם מסכימים מראש על איך מתנהלים, כשאתה מרגיש שהיא סומכת עליך ונותנת לך גב להרגיע את הילדים בדרך שלך – אתה נשאר רגוע. והרוגע הזה, שעובר ביניכם, הוא מה שמכבה את הפחד של הילדים.

5. אז מה הופך אתכם לאבות טובים גם תחת אש?

מה בכל זאת עוזר לנו להישאר אבות פעילים ומרגיעים כשהאזעקה עולה ויורדת? חוקרות ישראליות שבדקו חוסן הורי בזמן משבר מצאו שכדי שאבא יתפקד היטב גם כשהוא לחוץ ועייף, הוא זקוק לשני כלים:

ויסות רגשי (כפתור הווליום הפנימי): תחשבו על הרגע שהילד מתחיל להשתולל דווקא כשיש בומים בחוץ. ויסות רגשי הוא היכולת לא לירות מהמותן. אבות שיודעים לנהל את העצבים שלהם הופכים לחוצץ האנושי שמונע מהחרדה לעבור לילד, ומצליחים להמשיך לשחק איתו גם בימים מתוחים.

מנטליזציה (פנס הקסם ההורי): היכולת לעצור רגע ולשאול: מה עובר עכשיו לילד שלי בראש?. כשהילד צורח בממ"ד, אבא לחוץ יחשוב: הוא עושה לי בכוונה כדי לשגע אותי. אבא שמשתמש במנטליזציה יבין שמאחורי ההתנהגות המעצבנת עומד פשוט ילד מפוחד. זהו הפנס שמאפשר לראות את הילד מבעד למסך העשן של הלחץ שלנו.

לסיכום:

בשורה התחתונה, התפקוד שלנו כאבות בממ"ד תלוי המון באווירה עם בת הזוג ובלחץ שאנחנו סוחבים מבחוץ. ברגע שאנחנו משדרים על אותו גל ונותנים גב אחד לשנייה, וברגע שאנחנו זוכרים שמאחורי ההשתוללות של הילדים מסתתר פשוט פחד, הכל משתנה. פתאום, במקום להתעצבן או להילחץ, אנחנו מצליחים להיות בדיוק מה שהמשפחה צריכה: עוגן יציב, רגוע ונוכח, אפילו כשיש בלאגן בחוץ.

מקורות (למי שרוצה להעמיק):

טאובמן-בן-ארי, א., בן-יעקב, א. וחסון, מ. (2021). Parenting stress among new parents before and during the COVID-19 pandemic.

לארוש, ק., דשן, ק., פירס, ת., לשריטה, ק. וברטלו, נ. (2025). [מחקר בנושא השפעת איכות הקו-הורות על מעורבות האב בגידול הילד]. (הערה: בטקסט המקורי לא ציינת את שם המאמר באנגלית, אם יש לך אותו תוכל פשוט להדביק לכאן במקום הסוגריים המרובעים).

חסן-עבאס, נ. (2023). Daily stress, family functioning and mental health among Palestinian couples in Israel during COVID-19.

קטנאו דלה וולטה, מ.פ., ואלונה, פ. וזורלו, מ.ק. (2022). Predictors of psychological health in couples diagnosed with Male infertility: A dyadic approach.

כהן, ר., יאסין, נ. וגרשי, נ. (2022). Parenting in Israel amid COVID-19: the Protective Role of Mentalization and Emotion Regulation.