למה זה כל כך קשה לנו כגברים להיות אבות טובים?

בואו נדבר על אבהות. למה זה כל כך קשה לנו כגברים להיות אבות טובים? אולי כדאי להתחיל מהבסיס - איך בכלל מתחילה אבהות אצלנו?

אצל נשים יש זיהוי מאוד חזק בין נשיות לבין אימהות. זה בגלל שלנשים יש גוף שיכול להרות, ללדת ולהניק. מהזיהוי הזה בין נשים לבין "הטבע", נוצרת ההנחה שנשים מתאימות באופן טבעי לגדל ילדים ושהן תמיד רוצות להיות מעורבות בגידול הילדים. לעומת זאת, אצלנו כגברים אין קשר כזה ברור בין "גבריות" ל"אבהות". הגוף הגברי לא מקשר אותנו ישירות להולדת ילדים, כי אין לנו איזשהו סימן קבוע על הפוריות שלנו כמו הווסת אצל נשים.

בזמן שבנות משחקות בבובות תינוקות ולומדות על אימהות מגיל צעיר, רובנו כגברים רק בגיל ההתבגרות למדנו על הפוריות שלנו, ולרוב זה היה קשור למניעת הריון ולא לרצון אמיתי להיות אבא.

גם החברה מצפה מאיתנו פחות להיות מעורבים בגידול ילדים, לעומת הציפייה מנשים. אם וכאשר תביעה כזו מופנית כלפינו, היא נוטה להיות מופעלת בשם אמונה דתית ואינטרסים לאומיים ובשם אידאולוגיה שמקדשת ילודה והקמת תא משפחתי גרעיני מסורתי, שלכאורה חייב לכלול ילדות וילדים.

גם מקובל לחשוב שילדים הם הצעד הטבעי הבא בחיי זוג נשוי, או שהם מבטיחים זקנה מכובדת ובטחון כלכלי. בקיצור, אבהות היא חוויה הרבה פחות מוחשית עבורנו כגברים, לעומת נשים. החברה פשוט מצפה מאיתנו פחות להיות הורים מעורבים. וזו אחת הסיבות שאנחנו מתקשים עם אבהות .

אני אישית, כשהתחלתי לחשוב על הורות אצלי, זה הגיע קודם כל מהאישה שלי, שביקשה שנתחיל להביא ילדים. ואני זרמתי איתה.

כשאני קורא את המחקר "גברים, אבהות, אהבה וחרטה: התבוננות רטרוספקטיבית של גברים שהפכו לאבות / ד"ר אורנה דונת", על גברים שהפכו להיות אבות, אני מאמין שהרבה מאיתנו כאבות ישראלים לא היינו אלו שהצענו ראשונים להביא ילד, אלא הרעיון הגיע קודם כל מבת הזוג.

אוקי כל זה הקדמה, מקווה מעניינת, לכך שאני רוצה לספר

אז על מה אנחנו צפויים לשוחח בקבוצת אבות.

1. אבהות היא חוויה מופשטת יותר עבור גברים מאשר אימהות עבור נשים. זה יכול להתבטא בקבוצת אבות בכך שאבות אינם רואים עצמם כמטפלים עיקריים בילדיהם, או רואים את עצמם כמטפלים משניים. זה נושא לשיחה שעולה לא מעט בקבוצה.

2. אם אבהות אינה נתפסת כהוויה אינטימית, המחויבות של אבות לילדיהם עלולה להיות מוגבלת. זה יכול לבוא לידי ביטוי במידת מעורבותם בחיי הילדים. בקיצור, אבא שמעדיף להיות רוב שעות היום בעבודה.

3. מכיוון שהלחץ החברתי על גברים להיות מעורבים בגידול ילדים הוא פחות חזק מזה על נשים. אבות בקבוצה יכולים לחוש פחות לחץ להיות מעורבים ואחראים. במובן מסוים הם עשויים לברוח מהאבהות ולא לקבל שום פידבק שלילי על כך מהסביבה. אלא רק מבת הזוג ש"קשה לה". גם זה נושא שעולה לא מעט בקבוצות אבות.

4. גברים נוטים פחות לשתף בקשיים רגשיים, ואני רואה לא מעט כיצד אבות בקבוצה עלולים להתקשות לשתף באתגרים הרגשיים בהורות. בקבוצת אבות אנחנו מתחילים לשוחח בפעם הראשונה על הקושי והאתגר, שכמעט ולא מדובר עם חברים או "החבר'ה".

5. גברים עדיין נוטים יותר לתפקידים "אינסטרומנטליים" ופחות לטיפול רגשי. ייתכן שזה ישתקף גם בחלוקת התפקידים במשפחה. האבא ירגיש שזה לגמרי טבעי שהוא בתור מי שמרוויח יותר כסף במשפחה, יהיה זה "שבעבודה", אבל האמת היא שלבת הזוג יש צורך אחר לגמרי.

אם הסתקרנתם והחלטתם שמתאים לכם לדבר קצת יותר על אבהות, מוזמנים לכתוב כאן בתגובות "אני" ואשלח לכם קישור לרישום לקבוצת האבות החדשה שאני מקים ברעננה.

https://t.ly/06mAh