חבורת גברים, שלפני כחודש וחצי לא הכירה אחד את השני, עמדה בשתיקה בקור. רגליים צמודות. רוח נישבה וכמעט שכיתבה את פחית השימורים שהכיל פתקים בוערים. היה קריר, אולם עמוק בפנים הם בוודאי הרגישו את החום שעולה מהיכולת לדבר ולשתף.
הם התבקשו בסיום מפגש האבות שנערך ברביעי שעבר לרשום על פתק משהו שהם היו רוצים לבער מקרבם.
אינני יודע מה הם בחרו. האם אחד כתב שהיה רוצה לבער מקרבו את הצורך הבלתי נשלט להסתכל בסמארטפון בדיוק ברגע שהוא עם ילדיו?
האם היה אב אחר שכתב שהוא היה רוצה לבער את הקושי לומר לאשתו ברגעים הקשים של ארגון הבית בבוקר שהוא היה רוצה להתנהל אחרת?
מה שיפה ומכעיס אצל גברים זאת היכולת המופלאה של רבים מאיתנו (וסליחה על ההכללה) ליצור קשר מהיר וחברי (החבר'ה הישראלים) גם כשלא מכירים בכלל.
מה שמכעיס שהחברויות האלה הולכות ונמוגות לאורך השנים, כשאנחנו הולכים ומעמיקים בחיי המשפחה והקריירה שלנו. אנחנו הופכים לבודדים.
טקס הביעור שאת התמונה שלו אתם רואים כאן נערך בדיוק לפני כשבוע בקבוצת האבות שאני ו- Avi Dadon מנחים בכפר סבא.
קבוצה נפלאה של אבות שהחליטה לצאת למסע רגשי חדש. ללמוד לדבר את עצמם. לשתף בקשיים, ולשאוב עידוד אחד מהשני שהם לא לבד בעולם הזה. כולנו. אבות, גברים, חוויים אתגרים משמעותיים בחייהם שלנו - וזה ממש כיף ונעים לשחרר, לשתף ולהקשיב.
לרגל חג פסח וליל סדר שנערך אמש, מזמין אתכן נשים יקרות להסתכל על בני הזוג שלכם, ולהציע להם ללכת למעגל שכזה בעיר מגוריכם.
אני מזמין כמובן גם אתכם גברים להתנסות במסע הזה. יש כיום לא מעט קבוצות אבות וגברים בכל רחבי הארץ עם מנחים מצוינים.
ואולי זה יאפשר לכם לעצור לרגע את המירוץ הזה של החיים. ולהתחיל להתבונן בחיים שלכם ולראות מה נחמד לי ומה פחות, ועד כמה זה כיף לשתף ולאוורר את הנפש.
Comments