top of page
  • Writer's pictureגיא גרימלנד

הירשמו לניוזלטר חדש בנושאי גבריות ואבהות

מה קורה לגבר שמשתף משהו אישי?



קשה לי להסביר לכם מה קורה לגבר שמשתף משהו אישי. באמת, זה מסוג הדברים שאתה צריך לראות ולחוות, כמישהו עושה זאת לידך. אבל הכוח של זה. אלוהים, הכוח של זה. במפגש מעגל גברים האחרון, נכחתי בזה שוב. בשלב שנקרא "מה נשמע" או "בדיקת דופק", מישהו שיתף חווייה שריגשה אותו ואת האחרים. הסתכלתי עליו וראיתי את עצמי. את הרגע הזה לפני בערך כשנה שבו במעגל גברים שאני עברתי, במסגרת תוכנית הנחיית מעגלי גברים, היה רגע מסוים שבו שאלו מי רוצה לתפוס את המרחב. כלומר מי רוצה לשתף לעומק. מאוד התלבטתי. היו לי חיבוטי נפש קשים. שני קולות החלו לצוף אצלי:

לשתף את הדבר הזה שכבר שנים אני סוחב אותו, או שפשוט לשמור בבטן. זה לא היה שיתוף של משהו חדש. זה לא היה משהו שביקשתי עבורו פתרון מהסביבה. כבר ידעתי להסתדר איתו, כך שלצד הקול שקרא לי לשתף ולהפגין פגיעות, עלה הקול בראשי שאומר, "מה הטעם". "למה בכלל אתה רוצה לספר את זה". מה תשיג בזה?". דמיינו כמו בסרטים, שיש מלאך לבן ושד אדום מופיעים באנימציה ליד הראש שלך, ואתה צריך לבחור בין שני הקולות, מה לעשות?

אני בן אדם מאוד פרקטי וכשניסיתי לענות למה כדאי לי לשתף את הסיפור הזה ששמרתי אצלי בפנים במשך שנים, לא היתה לי תשובה טובה. לא מעט גברים, כולל אני, עונים על שאלות ותהיות שעולות בנו, בצורה תועלתנית / שכלתנית. המוח אמר לי שאין מה לשתף, אין טעם. הלב או הבטן אמרו שדווקא זה יעשה טוב.

בחרתי ללכת עם הלב והבטן, והתחלתי לספר את הסיפור שלי. שלא היה חדש. שלא ביקש פתרון או תמיכה. פשוט לשתף. במשך עשרים דקות חשפתי את הסיפור שלי ל-14 גברים אחרים, מבלי לצפות לצ'אפחה של תמיכה או חיבוק אוהב. פשוט לשתף.

סיימתי בקול די רועד ומרוגש. לא הבנתי למה. לכאורה לא היה כאן שום דבר חדש לספר. ועדיין האוורור הזה של הנפש, ההוצאה החוצה, עשתה לי טוב.

אני זוכר את היום הזה כאחד הימים הטובים שלי, ולא רק זאת, היתה לו גם השפעה על רמת הדופאמין והסרטונין שרצה לי במוח, גם יומיים לאחר מכן. כאילו יצרתי לקחתי תרופה שיש לה אפקט מתמשך.

בשלוש השנים האחרונות שאני נמצא במסע של מעגלי גברים, שיתופים והקשבה – פגשתי עשרות רבות של גברים ואבות החליטו שלא עוד. שהם כן מעוניינים להפגין פגיעות ולהוריד את השריון הגברי שנמצא אצלנו די מגיל אפס. עוד מהרגע שבגיל שנה, שהמטפלת או הגננת אמרה לנו "מה אתה בוכה כמו ילדה, זה כלום". "תהיה גבר". אבל אני מודע שיש מאות אלפי גברים אחרים בישראל, וכנראה מיליארדים רבים בעולם, ששומרים לא מעט סיפורים וחוויות בפנים בבטן. אם הם רק היו מוציאים את זה החוצה פעם ב...

עוד משהו קטן:

מתי יצא לכם לדבר עם גברים אחרים בקבוצה אינטימית של 3 או 4? מאמין שאף פעם לא יצא לכם.

כן, אנחנו עושים פגישות עבודה עם עמיתים שלנו. מעלים שם נושאים מקצועיים. בהיי-טק קוראים לזה 1:1 (אחד על אחד). אבל כמעט אף פעם לא יוצא לנו בתור גברים לשוחח עם גברים אחרים על דברים מהלב, בקבוצה קטנה גברית. גם כשאנחנו נפגשים עם 2-3 חברים גברים, לערב צפייה של כדורגל או משהו דומה, הנושאים האלה לא עולים.

במפגש מעגל גברים האחרון עשינו את התרגיל הזה, שיחה בקבוצה אינטימית. שיחה בשלושה או ארבעה. המנטור שלי אוהד לוי אמר לי קודם לכן, שלכאורה התרגול הזה די פשוט וטריוואלי, אבל "תתפלא כמה גברים לא עשו זאת מעולם".

כשראיתי את החבר'ה מתרגלים את זה, לא יכולתי שלא להסכים. אז הנה המלצה למשימה אחת לשבוע הקרוב, מצאו 2 גברים אחרים – ושוחחו איתו על עניינים שבלב, ותבדקו עם עצמכם איך זה מרגיש לכם. יש לי תחושה שתאהבו.

ניוזלטר חדש: הפוסט הנ"ל נכתב הבוקר כחלק מניוזלטר שהחלטתי להקדיש לנושאי גבריות ואבהות. אני הולך לכתוב שום תוכן שנגע בי. שריגש אותי. שראיתי וחוויתי השבוע. לא רק שקשור אלי, אלא בכלל. כתבות שקראתי בנושא, ועוד. כרגע אין לי אף אחד שנרשם אליו, אז תהיו מנאצ'ים, ותרשמו ? מבטיח לא להספים ולתת תוכן מעניין, פעם בשבוע, בנושא גבריות ואבהות. כנסו ללינק https://bit.ly/3zPfpLx

ובסוף שימו את המייל שלכם כדי שהניוזלטר שלי יגיע אליכם. תודה מראש.

1 view0 comments

تعليقات


bottom of page