top of page
Writer's pictureגיא גרימלנד

הביולוגיה מאחורי השיתוף



יש מעגלי גברים שאתה מרגיש כמו משה שמבקש להוציא מים מן הסלע. אתה רוצה מאוד כמנחה להביא לכך שמישהו ישתף במשהו פרטי ואינטימי, וזה לוקח יותר זמן ממה שתכננת. אז אני סבלני. אני נושם לעומק ואני מזכיר לעצמי שכל אחד מתנהל בקצב שלו. שזה לא קל לגברים בעיקר להתחיל לדבר על כשלונות, קשיים ואתגרים.

אמש התחיל מעגל הגברים הרביעי שאני מנחה. קבוצה של שישה גברים ועוד שני מנחים. בשבוע שעבר היה המפגש הראשון ואמש התקיים השני. שבוע שעבר הייתי במנצ'סטר עם שרי אשתי, כך שלמעשה אמש היה המפגש הראשון שאני פוגש את הגברים במעגל.


אני תמיד תוהה מה יוליד המפגש הראשון. איזו קבוצה אפגוש. אמש היו כמה שיתופים מאוד חזקים ומרגשים ביחס למפגש די התחלתי. לא בכל קבוצה זה כך. למעשה יש קבוצות שלוקח למשתתפים להגיע לשיתופים מאוד משמעותיים. זה בסדר. אין נכון או לא נכון. כל אחד בקצב שלו. גם בתוך קבוצה יש משתתפים שזה קל להם יותר, ולאחרים מאתגר. זה ממש בסדר.


במעגל הקודם אחד השיתופים במפגש המסכם חשף משהו מאוד מיוחד. אני לא איכנס לפרטים. דמיינו משהו בסגנון של "התמכרות לפורנו" שאחד המשתתפים העלה. וברגע הזה שהוא סיפר על זה, והשמיים "לא נפלו" והמשתתפים קיבלו את דבריו, התחיל קסם אחר שנוגע לתופעה בפסיכולוגיה קבוצתית שנקראת "הדדיות חברתית".

פתאום גבר אחר אומר שהוא מעולם לא התכוון לספר את מה שהוא הולך לספר, אבל הוא מוכן לומר שבעבר יצא לו לעשות כך וכך, ברגע שהוא שמע את החבר מודה, למשל, "בהתמכרות לפורנו".


יש במרחב חמלה, הכלה ואמפטיה ובעיקר אין עיניים שיפוטיות, שמאפשרות את השיתופים האלה.

אבל יש גם מנגנון ביולוגי שעומד מאחורי התופעה הזאת שנורא בא לי להסביר לכם אותה.

נתחיל מהמונח הדדיות חברתית (Social Reciprocity): זהו היבט בסיסי של אינטראקציה חברתית אנושית. בעצם, זה הרעיון שאם מישהו עושה משהו בשבילנו, אנחנו מרגישים דחף פנימי לעשות משהו עבורו בתמורה.

כאשר מישהו חושף מידע אישי, אולי פגיע, על עצמו, ניתן לראות בכך סוג של השקעה חברתית או אמון. זוהי הזמנה מרומזת להגיב, והמאזין עשוי להרגיש מחויבות חברתית להגיב באופן דומה.


2. Empathy and Mirror Neurons - כאשר מישהו חולק סיפור אישי, במיוחד כזה שהוא טעון רגשית או חושף פגיעות, זה יכול לעורר תגובות אמפתיות אצל המאזין.

מחקרים הראו שמה שנקרא "נוירוני מראה" במוח שלנו יורים הן כאשר אנו מבצעים פעולה והן כאשר אנו צופים במישהו אחר מבצע פעולה זו. בהקשר של חשיפה רגשית, נוירוני מראה אלו עשויים להוביל לאמפתיה, שכן אנו "משקפים" את הרגשות והחוויות של האדם המשתף.


תגובה אמפתית זו יכולה ליצור קשר בין הדובר למי שמקשיב לו, ולעודד את המאזין להיפתח בתמורה.

3. Neurobiology of Trust and Oxytocin - אמון הוא מרכיב מרכזי בהחלטה לחשוף מידע אישי, והנוירוביולוגיה של האמון קשורה קשר הדוק להורמון הנקרא אוקסיטוצין.

כאשר נוצר אמון, רמות האוקסיטוצין במוח עולות, מה שיכול לעודד קשר ושיתוף חברתיים. כאשר אדם אחד חושף מידע אישי, הוא מאותת על אמון לחברי הקבוצה האחרים, מה שעלול להוביל לעלייה באוקסיטוצין ולנכונות רבה יותר לשתף מידע אישי.


מחקרים מצאו שאוקסיטוצין מגביר את הנדיבות בבני אדם. מה שמצביע על בסיס נוירוביולוגי להדדיות חברתית. מחקר אחר בדק את תפקידם של נוירוני מראה וטען שהם מעורבים ביצירת אמפטיה.

חשוב לציין שבעוד שמנגנונים אלו יכולים לעזור להסביר מדוע אנשים עשויים לחשוף פגיעות בבמרחב קבוצתי, תגובות אינדיבידואליות עשויות להשתנות במידה רבה בשל גורמים כמו אישיות, תרבות, חוויות עבר והדינמיקה הספציפית של הקבוצה.


זהו משחק גומלין מורכב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.


אבל אם נחזור שניה אלי כמנחה. אני מרגיש צורך עז לומר שבעיני זה בדיוק הקסם שקורה במעגלים. בפודקאסט ששמעתי היום, אחת ממנחות הקבוצה הדינאמיות, יעל, כינתה זאת הרגע שבו מפגינים "עירום רגשי".

אני עדיין נפעם גם היום בגיל מבוגר מהרגע הזה שקורה לנו כל פעם שהחלטנו קצת לשחרר ולהתוודות על משהו פנימי באופן כנה ואותנטי, והעובדה שזה מייצר מהר מאוד שיתוף דומה מצד מי שמאזין.


זה באמת קסם. גם אם יש לו הסבר ניורוביולגי. אני מת על זה.

2 views0 comments

Kommentare


bottom of page