אבא טוב או רע? תפסיקו לחשוב במושגים כאלה

2 דברים שאני רוצה שתיקחו מהטקסט היום:

1. אל תהיו קשוחים עם עצמכם, הזהות שלכם כאבא משתנה כל הזמן.

2. אבא טוב או רע? תפסיקו לחשוב במושגים כאלה

השתתפתי השבוע בתוכנית חברתית חדשה, "התוכנית למובילי לכידות חברתית" שמיועדת לארגונים מהמגזר הציבורי, העסקי והחברתי הרואים בחיזוק לכידותה של החברה הישראלית ערך אזרחי וארגוני חשוב.

ישבנו סמוך לתיאטרון הקמארי קבוצה של 40 איש מארגונים שונים. גברים, נשים, פריפריה, מרכז, נציגים מהמגזר העסקי ונציגי עמותות, ארגונים ועוד.

גם יהודים וערבים, וכמובן חרדים וחילונים. באמת פסיפס שלם של החברה הישראלית.

אחד מתרגילי ההכרות נגע לזהויות. על השולחן עצום ממדים ניצבו כרטיסיות גדולות שעל כל אחת מהן כתוב זהות מסוימת. "בן של..". "פמניסט"..."דתי". ועוד.

כל אחד התבקש לבחור 4 זהויות שמייצגות אותו ולאחר מכן לשוחח בקבוצה קטנה של 4 איש מדוע בחר את הזהויות שבחר.

אהבתי את התרגיל, והופתעתי איך גם במצב שבו יש 4 אנשים זרים, שתי נשים ושני גברים, אפשר מהר מאוד לקיים שיחה בגוף ראשון, מהלב, שלא מנסה לייחצן משהו מסוים, אלא באמת כל אחד הביא את האני הפנימי שלו.

הרגשתי כאילו אני במעגל גברים קטן גם אם לא היינו כולנו גברים, זאת לעומת לא מעט כנסים עסקיים בהיי-טק שיצא לי לבלות, בהן כל אחד שומר על הפאסון שלו.

לאח מכן כולנו התאספנו במעגל וכל אחד הנכיח במעגל הגדול של ה-40 איש את הבחירות בזהויות שלו.

אחת המשתתפות, ערבייה פלסטינית ישראלית, סיפרה כי בחרה זהות פלסטינית - מה שמעולם לא עשתה בעבר.

"אני מרגישה שהמציאות הישראלית שסובבת אותי גורמת לי לבחור את הזהות הזאת מתוך רצון לצעוק ולהגיד - גם אני כאן. גם אני שייכת למדינה הזאת".

התחברתי אליה אבל גם באותו הרגע נפל לי האסימון לגבי האם זהות גברית היא דבר קבוע.

במקרים רבים, אנחנו מייחסים לעצמנו זהות מסוימת ביחס לגבריות ואבהות. "הורה משמעותי", "גבר קשוב" וכו'. אבל זהויות הן בנות חלוף. הן לא קבועות, ויותר מכך, הן נוצרות אצלנו על בסיס המציאות הנוכחית של חיינו.

לפעמים הזהות הגברים והאבהית שלנו יכולה להשתנות בתוך יום אחד כמה פעמים.

בבוקר אתה מתנהג כמו אב השנה, מכין סנדוויצ'ים לכולם, מדבר עם כל הילדים ומקדיש זמן, ובערב אתה מתנהג בלחץ כי יש שיחת ועידה בעבודה ואתה לגמרי מרגיש כאילו אתה אבא מחורבן.

יערה לוין פריימן פרסמה מחקר בנושא זהויות והשתמשה במטאפורה, לפיה הזהות האבהית היא אילן צומח ומתפתח.

עם הזמן נוספים לאילן ענפים, עלים, פרחים ופירות. במשך השנה הוא משיל מעליו את העלים, מצמיח אותם מחדש, מתחדש וגדל.

אני מוצא שבחיים המודרנים של היום, השינויים בזהות האבהית קורים על בסיס יומי ושבועי.

כדאי לזכור, ולהיות גם קצת בחמלה כלפי עצמנו. זהות היא עניין רגעי, נתון להקשר לתקופה והמרחב שבו כולנו נמצאים.

ברגע אחד אנחנו אבא מייטיב ומשמעותי, וברגע אחר חשים זהות אחרת לגמרי לגבי האבהות שלנו.

גם אם אתם חשים שברגע מסוים אתם אבא מחורבן. שיש לכם קשר גרוע עם הילדים, או שאינו מעמיק או מספק - אפשר להיות בחמלה כלפי עצמנו.

התחושה הזאת של אבא מחורבן נמצאת אצל אבות רבים, כולל אצלי, כמעט כל יום. מבצבצת בשעה מסוימת.

היא לא הזהות הקבועה שלנו. היא בסך הכל זהות שנתונה לרגע אחד מסוים, אבל הוא יכול להשתנות.

זה נותן לי פתח של תקווה שהאבהות שלי לא קבועה ולא אחרים וגם לא אני עצמי, צריכים להגדיר את עצמי. בכל יום נתון אני אבא עם כמה זהויות. שום דבר לא קבוע.

נ.ב

אמש במפגש ה-12 והמסכם של מעגל הגברים שאני מנחה, לקחתי את אותו תרגיל של זהויות ותרגמתי אותו לתחושות, רגשות ונושאים שעלו במעגל גברים.

הנחתי על שולחן קטן את הכרטיסיות.

כל גבר בחר 4 כרטיסיות. למשל, אחד ציין כי לקח מהמעגל את נושא האבהות, אחר את היכולת להציג פגיעות, שלישי את הדיבור עם בת הזוג.

זה עבד יפה. מתרגיל של זהות חברתית נולד תרגיל של זהות כלפי מה לקחתי מהשתתפות במעגל גברים.

פתאום נוצר שיקוף שמראה לכל אחד מה עבר עליו במעגל ב-12 מפגשים. אין פואנטה, פשוט רציתי לשתף ולחלוק אתכם.

נ.ב 1

אני פותח מעגל גברים נוסף ב-2 לפברואר, עוד כשבועיים, בראש העין. נותרו 4 מקומות אחרונים. אשמח אם תפנו אלי לפרטים 0547884949