נו, אז ישבתם אתמול עם הילדים בתוך הממ"ד? איך היה? אם כבר מצאתם את עצמכם סגורים עם המשפחה, מנסים לתמרן בין חרדות, אזעקות וילדים שקופצים על הקירות – מה דעתכם לשמוע מה לפסיכולוגיה יש להגיד על התפקוד שלכם כאבות ברגעים האלה? 1. אם הרגשתם בממ"ד שהלחץ שלכם מרקיע שחקים (לפעמים אפילו יותר מזה של בת הזוג שלכם) – אתם ממש לא לבד. כדי להבין למה השהות הדחוסה הזו מקפיצה לכם את הפיוז, כדאי להסתכל על מעבדת הלחץ הכפויה הקודמת שלנו: סגרי הקורונה. מחקר ישראלי שבדק הורים לפני פרוץ המגפה ובשיא הסג

למה בכלל לדבר על אבות? כשחושבים על מי שמשפיע על בריאות הילד, רוב האנשים חושבים אוטומטית על האם. זה לא מקרי – רוב המחקר בפסיכולוגיה ובעבודה סוציאלית התמקד במשך עשרות שנים באמהות. אבל מה עם האבות? האם הם רק שחקני עזר במשפחה, או שיש להם תפקיד ייחודי ומשמעותי? המחקר של אייטוגלו ועמיתיו (Aytuglu et al., 2025), שפורסם בכתב העת Health Psychology, מגלה תשובה חד-משמעית: לאבות יש השפעה ייחודית ומשמעותית על בריאות הילד – ודווקא בדרכים שלא ציפינו. המחקר עוקב אחרי משפחות מאז שהתינוק היה

זהו סיפור על בובה מכנית, על 107 זוגות ישראלים, ועל השאלה הגדולה ביותר שמרחפת מעל כל חדר לידה: מה באמת קורה לזוגיות שלנו כשאנחנו הופכים למשפחה? פרק א: הבובה שלא מפסיקה לצרוח והמעבדה שהפכה לחדר ילדים דמיינו שאתם נמצאים בשבוע ה-30 להריון הראשון שלכם. אתם נרגשים, אולי קצת מבוהלים, ובעיקר מלאי פנטזיות על התינוק המושלם שיוולד לכם בקרוב. ואז, אתם מוזמנים למעבדה באוניברסיטה. החוקרים נותנים לכם בובה. היא לא נראית כמו בובה של חנות צעצועים; היא שוקלת בדיוק 2.95 קילוגרם – משקל ממוצע של ת

אם תסתובבו היום בגינות המשחקים בתל אביב, תראו אותם בכל מקום: אבות עם מנשאים, אבות דוחפים עגלות, אבות שמחליפים חיתול על הספסל הציבורי בטבעיות גמורה. קל לנו לחשוב שזו המצאה מודרנית, תוצר של המהפכה הפמיניסטית או טרנד של גברים חדשים ורגישים. אבל אם תשאלו את האנתרופולוגית האבולוציונית ד"ר אנה מייצ'ין, היא תגיד לכם שאנחנו חיים בסרט. האבא המעורב הוא לא המצאה של המאה ה-21, אלא טכנולוגיה הישרדותית עתיקה. למעשה, המחקרים החדשים חושפים תמונה מדהימה: ללא אבהות פעילה, המין האנושי כפי שאנו

הבן של אחד הידידים שלי, בן שבע, שאל אותו את זה יום אחרי שדובר צה"ל הודיע על סיום "מבצע עם כלביא". ישבנו במרפסת, ריח האוזון שאחרי יירוט עוד היה קצת באוויר, ודגלי ישראל כבר התחילו להופיע על המכוניות בכביש. קרנבל הניצחון יצא לדרך. "ברור," הוא ענה לו מהר מדי, "כל מי שהיה פה גיבור". אבל הוא המשיך להסתכל עליו במבט חוקר, והוא הבין שהוא לא קנה את התשובה. גם הוא לא. בתקשורת, ובצדק, היללו את הטייסים, את מפעילי הכטב"מים, את אנשי הסייבר והמודיעין. את ה"רוחות" שהסירו מעלינו איום קיומי בלח

איזה אבא באמת יותר טוב? מחקר יפתיע אתכם

"אני זוכר את הפעם ההיא בצבא, כשהייתי משרת בגבול סוריה, ליד מג'דל שאמס. היינו קרובים לגבעת הצעקות, והיה שם פלאפל מדהים עם כדורים ענקיים וטעימים במיוחד. בכל פעם שחזרתי הביתה לחופשה, הייתי מספר לאבא שלי על הפלאפל הזה. אמרתי לו: "אבא, יום אחד ניסע שנינו לשם לאכול את הפלאפל המיוחד הזה." אבל עד היום זה לא קרה, וזה ממש כואב לי. המונולוג המצמית לב הזה שייך לאבא שהשתתף השבוע במפגש שבו כל אבא בקבוצת האבות שאני ואבי דדון מנחים במרכז ההורות בכפר סבא הציג תמונה במסגרת תרגיל פוטותרפיה שבו

בואו נדבר קצת על הכוח שטמון באמנות ובמילים ככלי לריפוי וצמיחה. ואת זה אני אומר בתור אחד שבשבילו לקרוא ספר או ללכת למוזיאון היתה במשך שנים משימה קשה ומאתגרת. במשך שנים נרתעתי מלגעת בנושא אמנות. כל הידע שלי מסתכם כשמבקשים ממני לצייר בן אדם הוא לצייר כמה קווים עם שתי נקודות בתור עיניים. סוג של מר קו. מה לי ולזה? אבל השנה בעקבות התואר השני שאני לומד בהנחיית קבוצות באוניברסיטת חיפה נחשפתי לכמה כלים, שהחלטתי שאני מתמודד עם האתגר בלהתנסות בהם, ובאמת - אין מילים - הם מסוגלים לחצוב

בערבים אני מנסה להפעיל את האבהות שלי יותר, אבל אמש היה לי מקרה ממש מוזר, שלמעשה אני שמח שהוא קרה לי. אחד הבנים (16) מתיישב לארוחת ערב, ואני מנצל את הקירבה והארוחה, לשיחה מקרבת. פתאום, לא יודע מאיפה זה בא לי, אולי בהשראת סדנת ההקשבה בת 5 מפגשים שאני משתתף בשבועות האחרונים, שאלתי אותי בקשב "תגיד איך נתפסת האבהות שלי בעינך?". "איזה מן אבא אני?". לרגע הרגשתי שאני במכונת זמן, חוזר לימים שלי בתיכון. כשההורים שלי מגיעים ליום הורים בכדי לשמוע איזה תלמיד "גרוע"הייתי. הנה אני רגע לפני

"גישת הכוחות" היא השקפת עולם המתמקדת בחיזוק היכולות והכוחות של האדם, במקום להתמקד בבעיותיו, בחולשותיו ובפתולוגיות. זהו היסוד שעליו מבוססים מעגלי גברים וקבוצות אבות. אחת השאלות הנפוצות שאני שומע לא פעם היא 'איך שונה מעגל גברים או קבוצת אבות מטיפול פסיכולוגי, והתשובה טמונה בגישה העקרונית. חלק מהמטפלים מתמקדים בפתולוגיה, כלומר, באבחון וטיפול בבעיות, חולשות או הפרעות נפשיות. השיח בטיפול שכזה מתמקד בעיקר בקשיים של האבות, כגון לחצים נפשיים, קונפליקטים משפחתיים או חוסר בטחון בתפקידם

מעודכן ל-24.6.2024 ש: מה שם המעגל החדש? ת: מעגל גברים חדש בהוד השרון ש: מה המטרה של המעגל? ת: בקצרה - להקשיב, לדבר ולהיות אתה. ש: מה מקבלים במעגל הגברים? ת: תכיר גברים שמתמודדים עם אותם אתגרים, תוכל לדבר על דברים שלא יצא לך לדבר בבית או בעבודה ולשתף בקשיים במקום בטוח. ש: מתי מתחילה הקבוצה? ת: הקבוצה מתחילה ב-10 ליולי 2024. ש: מי מנחה את הקבוצה? ת: המנחה הוא גיא גרימלנד, שהוא נשוי ואב ל-3 ילדים, מנחה קבוצות, מעגלי גברים וקבוצות אבות והורים לילדים על הרצף האוטיסטי. ש: כמה מפגש

אתם מוזמנים להרצאה מרתקת עם ליאון רוזנברג, אישיות מובילה בתחום הגבריות והאבהות! 📅 יום שלישי, 18.1.24 ⏰ 20:00 📍 רעננה, מרכז קהילתי קשת רחוב התקווה 2, קריית שרת. 🎟️ הכרטיסים נמכרים מהר! לרכישה: tickets.raanana.muni.il | *8864

חזרתי הביתה ממעגל הגברים ביום חמישי האחרון כולי רועד. מותקף בגלי חום וקור. חולה מת. נשכבתי על הספה ב-11 בלילה מול הטלוויזיה. הרגשות של תרגיל פוטותרפיה שעשיתי עם הגברים, במסגרתו הם הציגו תמונה שלהם עם האבא, התערבבו בתחושות הוירוס המעצבן שהתנחל לי בגוף, ורק היום הולך ומתפוגג. זאת הפעם הרביעית שאני מעביר את התרגיל הזה. התרגיל המשמעותי הזה מכמה סיבות: הוא מכוון בפעם הראשונה אלומת לייזר, זרקור אם תרצו, לנקודת עיוורון שלנו. או נקודה שכמעט ולא עסקנו בה רגשית. כן, אני משוחח עם אבא של

תקראו שניה את השורות האלה כאן בתמונה שצירפתי ואז תחזרו לטקסט. באמת, תלכו שניה לקרוא. אם גדלתם באייטיז ובניינטיז, סביר להניח שמה שכתבתי כאן מתחבר אליכם ברמה הרגשית. איך אני יודע? כי הבוקר שהוצאתי את שתי הכלבות לטיול והתחלתי לקרוא את השורות האלו (הזמנה שקיבלתי בוואטסאפ לפעילות כלשהי), התחלתי להרגיש שהבטן מתהפכת לי. שהמיצים בקיבה עולים. מתח אנרגטי עלה בי. "מה יש לי" ניסיתי להבין מאיפה צצה החרדה. ואז לרגע אחד, הופעלתי, טריגר לזיכרון של מסיבת כיתה בבית ספר יסודי. אולי זה היה בחטי

בשנים האחרונות אני משתתף ומנחה מעגלי גברים וקבוצות אבות. אני אוהב לומר לעצמי שהפכתי להיות אדם אחר. אבא טוב יותר. משמעותי יותר. מעמיק יותר. היום במהלך השבת אני מוצא את עצמי בבריכה בגינה עם מתן. שנינו מחובקים. ואז ברגע אחד פתאום מתחשק לי לספר לו על אבא שלי. סבא שלו. שהוא היה מגיע מאוחר כשהייתי ילד בגילו. והיה לו קשה להוציא את המילים "אני אוהב אותך". ו"איך אני" שאלתי? "איך אני בתור אבא", אני שואל? אתה מרגיש שאני מספיק זמן איתך? הוא עונה בשעשוע, "שלא". שאני מגיע מעבודה ומיד עושה

חבורת גברים, שלפני כחודש וחצי לא הכירה אחד את השני, עמדה בשתיקה בקור. רגליים צמודות. רוח נישבה וכמעט שכיתבה את פחית השימורים שהכיל פתקים בוערים. היה קריר, אולם עמוק בפנים הם בוודאי הרגישו את החום שעולה מהיכולת לדבר ולשתף. הם התבקשו בסיום מפגש האבות שנערך ברביעי שעבר לרשום על פתק משהו שהם היו רוצים לבער מקרבם. אינני יודע מה הם בחרו. האם אחד כתב שהיה רוצה לבער מקרבו את הצורך הבלתי נשלט להסתכל בסמארטפון בדיוק ברגע שהוא עם ילדיו? האם היה אב אחר שכתב שהוא היה רוצה לבער את הקושי לו

שאלות בנוגע למעגל עצמו: ש. תוכל להראות לי איך נראית קבוצת אבות? ת. בבקשה. הכי פשוט שיש, מסדרים כיסאות בצורת מעגל במרווח קטן אחד מהשני כך שכל אחד יכול לראות אחד את השני, מדברים ומקשיבים. ש. כמה חבר'ה נהייה בקבוצת אבות? ת. כרגע רשומים מספר אבות, והתכנון הוא בין 8 ל-14. ש. מה עושים בקבוצת אבות? מה קורה שם? ת. בכל מפגש בקבוצת האבות אנחנו יושבים במעגל, כך שכל אחד רואה את השני, ונמצא במרחק שווה זה מזה. אנחנו מתחילים בסבב פתיחה קצר - כל אחד אומר כמה מילים על מה שעבר עליו בשבוע האחר

2 דברים שאני רוצה שתיקחו מהטקסט היום: 1. אל תהיו קשוחים עם עצמכם, הזהות שלכם כאבא משתנה כל הזמן. 2. אבא טוב או רע? תפסיקו לחשוב במושגים כאלה השתתפתי השבוע בתוכנית חברתית חדשה, "התוכנית למובילי לכידות חברתית" שמיועדת לארגונים מהמגזר הציבורי, העסקי והחברתי הרואים בחיזוק לכידותה של החברה הישראלית ערך אזרחי וארגוני חשוב. ישבנו סמוך לתיאטרון הקמארי קבוצה של 40 איש מארגונים שונים. גברים, נשים, פריפריה, מרכז, נציגים מהמגזר העסקי ונציגי עמותות, ארגונים ועוד. גם יהודים וערבים, וכמובן